קיג
תלט
ספ"ג דנדרים דל"ב. ובמד"ר בקהלת דק"ט סד"ה ומצא בה איש מסכן זה יצ"ט כו' וע"ז נאמר אשרי משכיל אל דל היינו ליצ"ט הנק' דל איש מסכן וחכם כו' מכ"ז משמע לכאורה אשר היצה"ר והיצ"ט הם שני מלאכים. ובמאו"א אות יו"ד סכ"ב יצ"ט ויצה"ר הם חסדים וגבורות ב' יצרים והרע נאחז בגבורות לכן נק' רע ויצר גימט' אלקים במילוי יודי"ן כי משם אחיזת יצה"ר ומיתוקו צרי ציר נאמן עכ"ל. וע' בספר כד הקמח אות יו"ד ערך יצר דנ"ב האריך מענין יצה"ר. גם האדם יש בו מא"א עד מל' ע"כ המדות שבו נק' יצה"ר ויצ"ט ושרשן למעלה מהנשמה. המגביהי דל יצ"ט מגביה מעפר דל ע"י הי' ב' יודי"ן וייצר. קיצור. יצ"ט ויצה"ר מחו"ג. ונק' שני מלאכים. היצ"ט ילד מסכן הילד השני. שנתים ימים. אשרי משכיל אל דל:
(ג) ובזח"ב וארא דכ"ו ע"ב והשבות אל לבבך. וכדין תנדע לי' לבבך יצ"ט ויצה"ר.
(ופי' המק"מ נ"ב הם משרש ה' חסדים וה' גבורות) דאתכליל דא בדא ואיהו חד (וע' זהר מקץ דר"ד ע"א גבי ואתחברו תרין אתוון ט"קר כחדא כו' דהא בר נש כליל מתרווייהו. ובבה"ז שם דנ"ג ע"ב דהיינו ענין עה"ד טו"ר הרי הטוב כלול עם הרע וע' מ"ש לקמן בשם הרמ"ז) כדין תשכח כי הוי' הוא האלקים דהא אתכלל דא בדא ואיהו חד (ופי' במק"מ נ"ב ת"ת ומל'. וע' מ"ש מזה בלקו"ת סד"ה וידעת היום דרוש השני) וע"ד והשבות אל לבבך. תו אמר ר' אלעזר חייבין עבדין פגימותא לעילא מאי פגימותא דשמאלא לא אתכליל בימינא (ע' זהר ר"פ קרח) דיצה"ר לא אתכליל ביצ"ט כו'. ובדכ"ז ע"א כ' בכל לבבך דא ימינא ושמאלא דאיקרי יצ"ט ויצה"ר. וכ' הרמ"ז וז"ל בכל לבבך ידוע שמן החזה דזעיר ולמטה נק' עה"ד טו"ר ומשם שרש ב' היצרים הנתונים בשני חללי ליבא עכ"ל. וע' בת"י ע"פ וייצר הוי' אלקים וברא ית אדם בתרין יצרים וכ"ה בגמ' פ"ט דברכות דס"א ע"א והיינו כנ"ל בשם המא"א ששרש יניקת היצה"ר משם אלקים ושרש היצ"ט משם הוי' וע' מ"ש ע"פ טוב וישר הוי'. וע' זהר בראשית דמ"ט ע"א מענין וייצר זח"ג נשא קמ"א ב':
(ד) והענין י"ל ע"פ מ"ש בענין והארץ היתה תהו בענין תהו ותיקון ועלי' דלע"ל ע"ד עקודים והוא זה ע' באד"ז דרצ"ב א' או"א אתכלילו במזלא ז"א בע"ק תליא ואחיד והפי' ששרש המדות נלקחו מלמעלה מהשכל ע' מ"ש מזה בתו"א פ' יתרו בביאורו ע"פ זכור ושמור בדבור אחד דקי"ט ע"ג ודקכ"א ע"ג. ובלקו"ת בשה"ש בביאור ע"פ שימני כחותם פ"ד דמ"ו ע"ד. ובבה"ז פ' בשלח על התוספתא ד"נ ע"א תלת רוחין דכלילן בתלת והוא שם בבה"ז דע"ז ג'. והענין ששורש המדות אעפ"י שנמשכים ע"י השכל עכ"ז אין שרש התהוותם מהשכל כ"א שרשם מעצם הנפש אלא שנמשכים ע"י השכל ולכן יוכל להיות שיפה כח הבן מכח האב כיון שהבן יש לו שרש בפ"ע כו'. וע' בלקו"ת בד"ה ששים המה הראשון גבי נהרא מכיפי' מבריך. רק השכל כמו מראה מקום למדות שכאן ראוי לאהוב כמו אדם המודיע לחבירו שיש אוצר במקום פלוני כו'. וע' בתו"א פ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים כו'. ובד"ה ויקהל משה דאית רצון ואית רצון. והנה מבואר בזוהר ומק"מ בשלח דנ"ה ע"א ור"פ במדבר שהאדם אינו רומז לפרצוף א' לבד כמו ז"א אלא כליל מעילאין ותתאין. עילאין אריך ואו"א תתאין זו"נ. והיינו שיש בו נרנח"י וע' בהרמ"ז אמור ק"ד ע"פ כל הנק' בשמי והנה הנשמה היא מבינה ונשמת שדי תבינם. ויחידה חי' הם ב' מקיפים. והיצרים יצה"ר ויצ"ט הם מהמדות חו"ג כנ"ל ססעי' ב' וס"ג. ע"כ ע"י בכל לבבך בשני יצריך תתעלה הנשמה שהרי שרש המדות למעלה מהשכל ומ"מ זה שיהי' בכל לבבך הוא ע"י הנשמה שהשכל מנהגי את המדות ומושל עליהם כו' וז"ש בתו"א דס"ד א' היינו בהגביר כח נפה"א המשכלת ומתבונן באוא"ס. וזהו אשרי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-gddf2t2m
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.