בפתיחתא דאיכה נ"ב ד' ע"פ כי נגע עד לבך. ירמי' ד' י"ח. דכתיב לבי לחוקקי ישראל (עזח"ג ס"פ ויקרא כ"ו א') וכיון דהן מכעיסין אותי לית לבי לחוקקי ישראל (ועמ"ש ע"פ עלי באר כו' במחקק) ד"א כי נגע עד לבך זה הקב"ה כו' צור לבבי וחלקי אלקים לעולם:
זח"א ס"פ בראשית דנ"ט ע"א יחד לבבי מאן לבבי כד"א צור לבבי וחלקי. לפה"נ דמפרש לבבי בחי' מלכות ופי' יחד לבבי נתבאר במ"א בד"ה מימנה עפר יעקב:
זח"ב ס"פ ויקהל דרי"ח ע"א ע"פ וויטב לבו ומאן אוטיב כמה דכתיב לך אמר לבי. וכתיב צור לבבי כו'. ופי' במק"מ מל'. ועיין מענין לך אמר לבי בפ' אמור. בבחיי ר"פ בשלח. לפי שהלב הוא עיקר כל האברים כו' ולפי שחיי כל האברים תלוים בלב לכך נק' הקב"ה שהוא חיי כל הנמצאים כולם בלשון לב הוא שכתוב צורי לבבי וחלקי אלקים לעולם:
בפ' בלק ע"פ אראנו ולא עתה כ' כי יום נקם בלבי וארז"ל לבא לפומא לא גלי. ולפי שהדבר הנסתר הוא צפון בלב לכך נק' השם הנסתר לב הוא שכתוב צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. והמלאכים שהם שלוחיו נקרא פיו כו'. של"ה ק"ט ב' קצ"ג א' רמ"ב א'*:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור