שצג

כרוב אחד מקצה מזה כו'. ומז"א נמשך השפע למל' שזהו יהושע ע"י יסוד ז"ת הנק' הדר שהוא כמו הארה הנמשך ע"י חלון קטן וצר מאד כמ"ש בע"ח שער הכללים פ"א. ובשער מ"ז פ"ג. ולכן פני יהושע כפני לבנה וניתן לו הדר מה שמקבל מנהורא דשמשא. אבל פני משה כפני חמה והשמש מקבל אור מבחי' דלעילא מן שמשא. ובמ"א פירשתי שזהו מבחי' אור שנברא ביום ראשון שארז"ל הבדילו לעצמו. ר"ל להאיר בבחי' שמש ומגן הוי' אלקים. ונק' אור הוי'. אור המאיר בשם הוי' הנקרא שמש. וא"כ משה שהי' בעצמו כפני חמה א"כ הוא מקבל מבחי' אור הוי' כו'. וזהו ענין שניתן ההוד למשה. ובכתבים מ"כ פי' כי יש עצם החכמה שהוא משכיל השכל בפני עצמו ואינו מגלהו ואז נק' חשך. ונקרא קדש מלה בגרמי'. ויש כשיבאר לזולתו השכל יעלה השכל חן בעיניו ויאיר עיניו זהו הנק' הוד. משא"כ כשאינו משפיע אין בהשכל בחי' הוד וכמו השמש כשלא יאיר כו'. וא"כ משה זכה להוד. היינו שזכה לבחי' גלוי חכמה עילאה שנתגלה לו שזהו הנקרא הוד. וממילא שיוכל לגלות חכמת התורה. ע"כ מ"כ. וי"ל שאע"פ שזהו רק גלוי החכ' י"ל שרשה נמשך מלמעלה מעצם החכ'. דוגמת מ"ש בת"א ר"פ לך בענין אב רם ואברהם שאב רם מורה על השכל הנעלם מכל רעיון. ואברהם כשבא לידי גילוי ע"י ה' עילאה הנק' ונהר יוצא מעדן. אך הכח לגלוי זה נמשך מלמעלה מהחכ' היינו מבחי' עתיקא קוצו של יו"ד כו' וכן הנהר הוא יובל שהוא שער החמשים שהוא בחי' כתר. א"כ ההוד של החכמה יש בו בחי' גבוה מעצם החכמה. וא"ש דהוד זהו בינה שהרי היא ה' עילאה דאברהם. ועמ"ש ע"פ אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל. זאת זהו כח גלוי החכמה להסבירה לזולתו. ועוד כי ומתלמידי יותר מכולם בינה יתירה ניתנה באשה הנק' זאת הפעם. ועיין זח"ג פ' פינחס דרכ"ג ע"ב אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר ונתת מהודך עליו. ותירץ דשם משום דחמשים שערי בינה הנמשכים מהבינה במדות מתחילים בחסד וסיומם בהוד ובג"ד מבינה עד הוד כולא אתפשטותא חדא. א"כ לפ"ז בחי' נצח והוד אין הפירוש כמו שמפרשים הוד לשון הודאה מודים אנחנו לך. הגם שבחי' זו היא נק' ג"כ הוד אמנם עיקר לשון הוד הוא הזיו שהוא מה שמאירים נש"ב ע"י ההוד כו'. ועיין בפרד"ס שער השערים פרק ששי. וע"ש פ"ז שזהו בחי' גבוה יותר ממה ששערי בינה מתפשטים בז' המדות שבעה פעמים שבעה. כי בבחי' ה' פעמים יו"ד מתגלה ג"כ שער החמשים שהוא כללות ג"ר יעו"ש. ומזה יובן מעלת ונתן ההוד למשה. ועיין זהר פ' תצא דר"פ ע"א מזה ובת"ז סוף תיקון ל"ג ד"פ סע"א ובכס"מ שם. וזהו ג"כ ענין עץ החיים שהוא מהלך ת"ק שנה היינו ג"ח מחמשה ספירות הנ"ל מחסד עד הוד שבהם מאיר נש"ב וכל שער כלול מיו"ד ספי' זהו ת"ק שנה. וע"כ גם בהרבה מהמלאכים אמרו שהם ת"ק שנה. וכן הרקיעים כו' וזהו שבקשו המלאכים אשר תנה הודך על השמים. והטעם שלא נתנה להם לבד התשובה כלום מו"מ יש ביניכם וכבוד אב כו'. עוי"ל המכוון דאיתא בזח"ג פ' פינחס דרנ"ד ע"א בהאי יומא לא נטלי ישראל אלא חמש בנין ואינון חמשה חומשי תורה. ואי תימא שית אינון. י"ל ש"ס משנה והיינו ע"י יסוד. אלא שבע אינון עם המל'. ונתבאר הפי' דמצד ה"א עילאה חמש אינון כי בינה רק עד הוד אתפשטת. ויוסף שהוא יסוד נק' יפה תואר ויפ"מ ר"ת יתום היינו יתום מאמו. אך ע"י החכמה נמשך השפע גם ביסוד. ונתבאר עפי' בבה"ז פ' תשא גבי והדל לא ימעיט. כי מבחי' בינה שהיא הוד וזיו מאיר רק באצילות והיינו עד הוד. אבל בבחי' יסוד שהוא לבר מגופא מקור המשפיע לבי"ע א"א להיות בו גילוי הבינה אלא ע"י החכמה יוכל להיות נמשך הגלוי גם בבי"ע כמו הראיה שמתפשט למטה מהשמיעה. ואפ"ל שזהו בחי' הדר שהוא

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org