ממאה לבד כו' (וכמ"ש בזהר בפ' תרומה מאי תרומה ארמותא להוי'רסח כו' והיינו תרומה תר"[ו] מ"הרסט לרומם לבחי' המל' שנק' מ"ה לשם הוי' דז"א והיינו שלא תקרא מה אלא מאה שהן מאה ברכות דז"א. ותרומה גדולה שבישראל הוא תרי ממאהרע כי בחי' כתר שבכתררעא נמשך חלק א' מחמשים להיות כתר לז"א שהוא תרי ממאה שערים שהן ה"ח וה"ג דבינה שכוללים מאה שערים כמ"ש ביצחק וימצא מאה שעריםרעב והן מאה ברכות דז"א כנ"ל, אבל תרומת מעשר אינו אלא א' ממאה כו').
והנהרעג וי"ו ימי החול הוא בחי' ההעלא' מלמטלמ"ע מבירורים עמ' שצג ּ דנוגה כנ"ל שנק' תרומות מעשר שעולה הכל בהעלאת מ"נ בבחי' המל' שנק' מעשר כו' (וזהורעד זכור עם י"ה עולהרעה רמ"ח שעולה בי"ה וכן שמור בי"ה והוא יחו"ת דאתייחדת לתתא כמו לעילא כו'), אבל תכלית הכוונה בהעלאה זאת הוא בשביל המשכה אח"כ לברך ולהמשיך ק' ברכות דהוי' דז"א בבי"ע כנ"ל בענין א"ת מה אלא מאה כו' [שזהו זכרי עם ו"ה גימ' רמ"ח שהן רמ"ח אברים דז"א ונמשכים למטה בבי"ע בק' ברכות כנ"ל] (וזכרי עם ו"הרעו עולה רנ"ב והן רנ"ב אברים דאשהרעז כי נוסף בה ד' אברים צירים ודלתות כו'. וזהו בינה יתירה שבאשה יותר מבאיש מצד דאו"א תקינו לה כמ"ש ויבן ה' אלקים את הצלערעח שזהו י"ה דחו"ב עם זכר"י שהן י"ס דאבא שבמל', וזהו שא"ח [תהי'] עט"ב והוא תושבע"פ מל' קרינן להרעט למעלה מזכרי עם ו"ה שברמ"ח מ"ע דז"א כו') (וההפרש שבין זכור לזכרי הנה ידוע דעיקר שכררפ השבת הוא בבחי' זכרון ד[אור] אבא, והיינו זכור בוי"ו להמשיך מוחין דאבא בוי"ו דז"א. וזהו זכור את יום השבת לקדשו בבחי' זכרון דאבא כמ"ש בקידוש ושבת קדשו באהבה וברצוןרפא הנחילנו זכרון למע"ב כו'. אבל זכרי ביו"ד הוא בו"ה בקול ודבור בהמשכות [דז"א] במל' שזכרי הוא בבחי' הזמן דבחי' נוק' כמשמעות הפשוט זה זכרי לדו"ר ודו"ררפב ). וזהו ענין התורה שבא בקול ודיבור בוי"ו וה"א שזהו ג"כ זכרי ביו"ד דאור החכמה שבא בו"ה בקול ודבור דתורה דאוריי' מח"ע נפקתרפג ובא בדבור דוקא ונק' דא"חרפד כו' והמצות ג"כ בבחי' ו"ה. ונמצא דוי"ו ימי החול שעושין ישראל מצות ועוסקים בתורה שהוא יחוד די"ה בו"ה וגם ע"י התשובה מרע שהוא בי"ה עם שמי כו' הרי עי"ז נעשה יום השבת,
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור