ואלה המשפטים
רצב, א
שהוא ת"תרפ דתו' לפניהם לנש"י ולהנהגות העולמות בחכ' דמל' דאצי', וכמ"ש בזהר ע"פ חכמות בחוץ תרונהרפא ח"ע דאתמשיך בח"ת כו' וכמ"ש תנו עוז לאלקי'רפב לח"ת דמל' שנק' אלקי'רפג כמו עד [ה]אלקי'רפד כו', ומי הממשיך כח ועוז זה לחכ' דמל' זהו ע"י משה דוקא שנק' איש האלקי'רפה ונק' מחוקקרפו שהוא בחי' יסוד אבארפז שהן בחי' המשפטים הנ"ל שנמשך והושם לבנירפח אדם תתאה ע"י דוקא, כי משה הוא ענין א' עם המשפטים עצמן ע"כ הוא המחבר וממשיך מח"ע לח"ת להיות הליכות עולם לו כו' כמו משה ידבר כו' וד"ל.
והנה מ"ש אשר תשים לפניהם היינו לבחי' פני אדם שבכ"א בפרט כי ד' דגלים דישראל הם כדוגמת ד' מחנות שכינהרפט וכמרכבה דפני ארי' אל הימין כו' שא' ופני אדם לארבעתןרצ דהיינו שם מ"ה דחכ' שכוללם יחד והוא בחי' פני אדם עמ' 850 ּ בכלל ובפרט וכמ"ש ודמות פניהם פני אדםרצא כו'. והענין הוא כמבו"ל בענין פני ארי' להימין שהוא בחי' אהבה זהו התפעלות מדת האהבה שנולדה מן השכל והטעם בהשגה האלקי' שמוליד אהבה זו וה[י]א בחי' פני אדם בפרט [במדרגה] דפני ארי' להימין, וכמ"כ בסט' דדרום בדגל ראובןרצב כו' הוארצג בחי' המוחין שבמדת אהבה שלהם כמו בראי' עין השכל שבלב ועומק המושג שבלב ועי"ז נתהפך גם הרצון הזר שלא יומשך אחר ההבל ויהי' לו רק לב א' ממש כנ"ל. ועכ"ז יש בזה בחי' תערובות מעט מצד בחי' הישות וגסות שמרגיש בעצמו ונחשב בעינ[י]ו לעובד ה' באמת ויש לו מזה חיות רב לעצמו כו', ולא בזה ישכון אור ה' כי אינו [שורה] רק בבחי' ביטול המציאות בהעדר הרגשת עצמו מכל וכל שנק' מ"ה, והוא כשאינו מרגיש א"ע כלל שיש לו אהבה וזהו ביטול היש לאין האלקי בתכלית ע"י בחי' מ"ה דחכ' דוקא. וכמ"כ בבחי' פני שור מהשמאל בעומ"ש שלימה בכפיי' הרע שבלבו כו' כנ"ל גם בזה יוכל להיות תערובות מעט מאשר הוא עושה דבר מה ונחשב בעצמו לירא אלקי' בבחי' יש ודבר מה, וגם זה צ"ל בבחי' הביטול בעצמו שלא ירגיש א"ע ביראה זו ועומ"ש זה בביטול עצמי לבטל כל בחי' הגסות וישות שלא יהי' נחשב לדבר מה בעיניו, אדרבה יהי' כחוטא בעיניו משום דכמי דבעי למעבדרצד כו', ובחי' ביטול עצמו בזה בא ונמשך ג"כ ע"י בחי' שם מ"ה דחכ' שהוא בחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור