ומח' ודבור. וראי' לזה ממ"ש וי"ו ימים עשה ה'קכה כו' הרי וי"ו יומין עילאין שהן בחי' המדות דאצי' עשה את השמים כו' לפי שהן מקורים למח' ודבור העליוני' דאצי' שבאים לבחי' המעשה ממש ע"כ אמר וי"ו ימים עצמן עשה כמו בחכ' עשית כו' וד"ל.
אך הנה כל בחי' ירידות האלה מרצון העליון לחכמה ומחכ' למדות ומח' ודבור ומעשה הי' בוימ"ב בדרך או"י שהולך ויורד מלמעלה למטה דוקא ולכך נק' וימ"ב דחכ' שירד בעשי' כנ"ל, אבל מ"ש וירא אלקי' את כל אשר עשה היינו לאחר תשלום כל הירידות דחכ' ומדות ומח' ודבור בסוף גמר כל המעשה די' מאמרות ראה את כל אשר עשה בי"מ והנה טוב מאד שזהו בחי' העלא[ה ד]או"ח בליל שבת שהוא העלאות התענוג מכל אשר עשה וברא בחכ' ומדות ומחודו"מ כו'. וזהו בכללותקכו יום הששיקכז ויכולו השמים והארץקכח כו' לשון תענוגקכט כמו כלתה נפשיקל וכן ויכל אלקיםקלא כו', לפי שכל עיקר התענוג דמשפיע הוא בכלות השפעקלב כאשר גמר כל מלאכתו [ו]שובת ונח [ש]רואה והוטב בעיניו כל אשר עשה כו' שאז יש עלי' לחכ' ומדות כו' במקורא דכולאקלג כמ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו כו', עד"מ מלאכה הגשמיי' שכאשר שובת ונח יחזור כח התפשטות היד לכח העצמות שביד כך יחזירו אותיות מח' ודבור למקורם במדות וגם המדות יחזרו לשכל וגם השכל ינוח מטרדתו במלאכה זו למקורו. ובכלל ג' מדרגות הן נר"נ נייחא דנפשא הוא השביתה בכח המעשה ונייחא דרוחא במדות ומח' ודבור ונייחא דנשמתאקלד במוחין דחו"ב כו' כידוע. וזהו כי בו שבת וינפשקלה בעצמותו ממש, וזהו ע"י בחי' העלאות התענוג מכל אשר עשה שהוא בבחי' או"ח למקורו, וזהו שבת דמעלי שבתא, אבל שבת דיומאקלו הוא בבחי' ירידה והמשכה חדשה מעצמיות התענוג העליון בחכ' ומדות ומח' ודבור להיות מחדש למע"ב בוימ"ב דחולקלז שאחר השבת כו' עמ' שפט ּ (שזהו לעשות את השבתקלח כו' וכמ"ש וקראת לשבת ענגקלט כו'). וזהו שארז"ל אלמלא שמרו בנ"יקמ ב' שבתות כהלכתן מלמטה למעלה ומלמעלמ"ט כו' כמ"ש במ"א וד"ל.
[ד] וזהו ממצוא חפצך ודבר דברקמא דגם דיבור של חול אסור בשבת, לפי שהדבור הוא בחי' ההתפשטו' למטה בגילוי לחוץ ובשבת בחי' דבור העליון הוא בעלי' רק חיצוני'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור