היסוד [לעוה"ב] שעליהם יהי' יסוד בנין העולם [הבא] וכמ"ש לעולם ירשו ארץ שהוא אה"ח דלעילא שהוא חלק ירושתו לעולם בבחי' נצחי' דעולם הא"ס וד"ל.
(ג) עה והנה כתי' וצדיק באמונתו יחי'עו (שמזה א[מר] דתרי"ג מצותעח בא חבקוק והעמידן על א[חת]עט וה[י]א האמונה שהיא כנ"י שנק' אמונה [ד]איהו אמת ואיהי אמונהעז )פ, פי' כנ"י שלמטה שנק' צדיקי' בתו"מ [בפו"מ] (והוא בחי' צ"ת דבחי' מקבל כו') באמונתו יחי' דהיינו רק בתוקף עוז האמונה דכנ"י בכלל ובפרט בכאו"א מישראל, זאת האמונה ישים אל לבו ויאמין באמונה חזקה בעצמו' אוא"ס ב"ה שנק' חיי כל החייםפא העליו[ני'] כמ"ש כי עמך מקו"חפב כו'פג העליוני', שהוא הנותן כח ועוז לבחי' כח הצומח שבארץ עילאה וארץ תתאה להוציא צמחה ותוליד תולדות רבים [כו' ו]היינו גם כל בחי' מזון וחיות האלקי לנשמות בגופים [ו]משם יצמיח ה' בתוס' ברכה וכל התפעלו' אוי"ר שכליי' וגם טבעי' הנמשכת באדם למטה הכל הוא מכח ה' הניתן בכח הצומח שבאה"ח שיבא בגילוי אור למטה בכנ"י שנק' ארץ תתאה, והוא אשר הצמיח ה' אור האלקי' בלבו בל ימוט לעולם. ואזפד בא מכח עצמו שידמה בדמיונו שהוא העובד ביגיעת המוח והלב [עד שנתפעל] וממנו נמצאתפה תולדה זו שהרי חולפת ועוברת מיד כו', אלא תולדה זו היא באה מארץ עילאה מאור הזרוע לצ"ע ונקלט במקבלים שנק' צ"ת, וז"ש וצדיק באמונתו יחי' שבאמונה זו דוקא שמאמין ב[שם] ה[וי]' שממנו יומשך לו אוי"ר זו יחי' בה חיי עולם [בבחי' חיים] נצחי[ים] דא"ס כו'. אבל אם אין אמונה זו חזקה בנפשו וד[ו]מה בנפשו שהוא [או]ה[ב ו]עובד את ה' מכחו דוקא [ו]כל עבודתו ומגמתו רק ש[י]הי' לו האהבה [בלבד] עד שיהי' בעונגפו כעובד ה' וימלא לבו רק מזה עצמו שנתפעל ולא יותר, זהו האות והסימן שלא נקלט בנפשו אור הזרוע [ל]צ"ע [ב]ארץ עילאה וארץ תתאה בתוך תוכו כו' וע"כ יצא האור הזה הנולד לחוץ ויפול הנופל שלא יחי' וימות וד"ל.
(ד) פז וביאור הענין הנה ידוע דבינה נק' אם הבניםפח שהם המולידי'פט אוי"ר שנולד[ים] מן ההשגה ושכל באלקו' כמ"ש כי אם לבינה תקראצ, ויש בזה ב' מדריגות חיצוני' ופנימי', דהיינו כאשר ההשגה וההבנה בההתבוננו' הוא בחיצוני'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור