ויקהל משה
שצב, ד
השבת לא הי' יום השבת אלא בא' מימות החול דוקא, וא"כ מאי נפקותא בזה שהקדים להם מצות השבת מאחר שציווי זה ביומין דחול הוא ובימות החול אין עליות העולמות כלל אדרבה בחי' ירידה והתלבשו' מלמעלה למטה כנ"ל, ואם בשביל חטא העגל לא היו יכולים לעשות המשכן א"כ מה הועיל לזה ציווי דשבת אם אינו ביום השבת (ואולי גם אם הציווי דשבת אינו בשבת מ"מ אם קיימו מצות השביתה בשבת אח"ז מיד הי' יכול להיות ציווי דמעשה המשכן אחר זה השבת מיד, ומי מכריח לומר שציווי דמשכן הי' תיכף באותו יום שצוה על השבת מתחלה אולי הי' איזה ימים הפסק בנתיים דהיינו שיום השבת הפסיק ביניהן, ובזה אתי שפיר הכל ולק"מ ודו"ק). אך הענין יובן בהקדים מאמר רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולהרע, ולכאורה זה פלא גדול דהלא קרבן העולה אינו אלא ע"י הכהןרעא ובקידוש ידים תחלהרעג וביוםרעב ואיך הישראל שאינו כהן ולומד בלילה במס' זבחים בהלכות עולה יהי' כאלו מקריב קרבן עולה ממש, ואי משום שנא' ונשלמה פרים שפתינורעד אטו בדבור תליא מלתא, שהרי האומר הרי עלירעה לא הקריב עמ' 1168 ּ עולה ממש רק שהפרישה בדבור בעלמא כידוע.
אך הנה יש עוד להבין ענין הלשון שנאמרו בדברי רז"ל במצות ת"ת בלשון קריאה דוקא כמו הקורא בתורהרעו כידוע, איך יפול לשון קריאה על ענין הלימוד כי הלימוד אינו מוכרח בקריאה בדבור דוקא, וגם לשון קורא בתור"ה בבי"ת דמשמע בתו"ך התורה אינו מובן, דאדרבה ענין הלימוד הוא שהאדם מקבל לנפשו מחכמה שבתורה כתלמיד שלומד ומקבל מרבו שנק' לימוד, וקורא בתורה היינו שמשפיע האדם וממשיך בתורה הרי התורה בחי' מקבל ממנו כו'. אך הענין הוא דבאמת ענין קריאה בתורה היינו להמשיך בחי' גילוי אוא"ס בחכמה שבתורה וכמ"ש בע"ח, וזהו עיקר הפי' בעוסק בתורה לשמ"ה שהוא לשם התורה עצמה להמשיך בה אור א"סרעז כו', כי ראשית גילוי והתלבשות אוא"ס אינו אלא בחכמ"הרעח דוקא ובחכמה שבתו' דוקא שנק' ה' קנני ראשי"ת דרכ"ורעט כו'. דהנה בכל פ' ופ' שבתורה נא' וידבר ה' אל משה לאמררפ דהיינו בחי' המשכת וגילוי אוא"ס בחכמה שבתורה ע"י משה ששרש נשמתו מאור החכמהרפא מבחי' מ"ה דחכמ"ה כמ"ש ונחנו מ"הרפב כו' ומשה משפיע וממשיך גילוי זה לבנ"י, וזהו לאמ"ר להמשיך ולהשפיע למטה במל' דאצי' שרש כנ"ירפג דלעילא. ולזה הטעם כאשר חוזר משה לצוות לבנ"י ככל אשר צוה לו ה' הנה מצינו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור