כי ימכור איש את בתו
רצד, א
יהי' בתפל[תו] שום התנשאו' עמ' עג ּ והגבהה, הלא דבר הוא כו' וכידוע, אדרבה יהי' שפל מאד כאלו לא עשה כלום ולא מחזיק טיבותא לנפשי' שהוא עושה דבר מה כו', וכיוצא בזה בחסדי' וגבורות והתפארות ישנה האופן שהוטבעה בהן כו' וד"ל. משא"כ בחי' עבד העברי שתשוקתו מובדלת מהבינה שממנה נתפעל להיות שהי' ההתבוננו' רק במוחו ששם הקרירות ולא נתפס בהשגה ברשפי אש נקודת הלב שיהי' הלב מבין כו', לזה נשארת התשוקה אלקי' באופן הטבעתה בגסות דנוגה ולא נהפך הנוגה כלל כנ"ל וד"ל. וזהו שרבקה הוא בינהנז השורה בעולם הבריאהנח עושה מטעמי' [מ]גסות דנוגה דיצי' שמהפכת המהות ונעשה הרצון בלב התשוקה רק תשוקה ורצון א' לה' ועמך לא חפצתינט כלל כו', אך זהו בהפיכת תשוקת המדות שבבהמית ע"י בינה ליבא. אבל גסות דבינה עצמה שהיא דקה ביותר לא נהפכת עי"ז וצריכה פדיי', דהיינו הבחי' ראי' שבנוגה התופסת ליש ודבר כו' עדיין יהי' אף במי שיש לו בחי' נשמה בינה ליבא כו'. וזהו אם רעה קליפה דבריאהסא שמועטהסב רע בעיני אדוני'ס ז"א דאצי' אשר לא יוכל לייעדה, שהיעוד קודם למצות פדי'סג, והיעוד הוא שהאמה העושה המטעמי' שהוא בחי' בינה ליבא תצא מגשמיות נוגה שמסתירה ולא תעסוק להביא אש שלסד הדיוט גסות נוגה דיצי' להפכם כו', אלא יומשך עלי' אש של מעלה שלהבת יהסה שהשגת ה'סו הנתפס בעמקי הלב הוא יש ודבר, וכשיתגבר הרצון והתענוג שלמעלה מבינה שבנפש אז יהי' סתירה גמורה בההשגה שתהי' כלא הי' ונסתר אז גם כל פרצופהסז שעשתה מטעמי' בהמדות שהפכתם כו' ולא תקרא אז אמה כ"א כלה שהוא בחי' כתר שבה. ושם אין אחיזה לנוגה דבינה ובטילה לגמרי שאין שום הטבעה לתפוס ולהכניס את היש כו', שזה הסימן לתגבורת הרצון בחי' יחידה כאשר יהי' ההתחדשות מאין ליש בהפלאה עצומה בכל רגע וכמ"ש במ"א והי' ביום ההואסח תקראי לי אישי ואל אישך תשוקתךסט באש שלמעלה כהנא רבאע חסד דאצי' הממשיך תשוקה לאשה וכלה זו כמ"ש במ"א, וזהו היעוד לאמהעא שייעדנה כ"ג דלעילא שהוא אדוני'עב שלא תעשה לו עוד מטעמי' כאשר אהב יצחק שהוא גבורותעג דז"א דאצי' וכו' אלא תהי' מיוחדת עמו ככלה וד"ל.
ואם רעה בעיני אדוני' שלא יוכל לייעדה ככלה מפני גסות נוגה שלה שמחמתה א"א להתגלות בה בחי' הרצון הנק'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור