שבביטול זה דוקא יש שמחה ועונג כנ"ל. והוא במה שמתבונן שהוא רצון ה' שקיבל עליו עומ"ש ואע"פ שהוא נגד רצונו הטבעי וכמ"ש כל אשר דבר כו' וכמו שאו' ומלכותו ברצון קיבלותתטז כו' אעפ"י עמ' תריז ּ שאח"כ עובד בעומ"ש מקבל ברצון ובאהבה עול זה דוקא וד"ל.
והיינו מ"ש כל נדיב לבו דוקא יביאה לתרומת הוי' שהוא בחי' הרוממות לשם הוי' למעלה מכל עיקר ומקור ההשתל' דסובב כו', והיינו לפי שע"י נדיבות לבו לעשות רצון לרצון היפוך טבעו דוקא ה"ז מגיע למעלה ג"כ במקור כל רצון העליון וח"ע שהוא בעל הרצוןתתיז עצמו, שזהו מהו"ע א"ס ב"ה ממש כמו שה[ו]א קודם שיעלה ברצונו להאציל ולברוא כו' בכלל ובפרט שזהו קודם שעלה במח' דמל' דא"ס בצמצום דקו"ח כו'. וזהו עיקר קבלת עומ"ש בנדיבות הלב באהבה וברצון מפני שמתקשר לבעל הרצון שכל אשר יגזור אומר יהי' בטל רצונו לנגד רצונו כמו שא' כל אשר דבר ה' נעשה, אע"פ שעדיין לא שמעו מה רצונו שישמעו ויקבלו אותו אלא רק מה שעתיד לגזור ברצונו מקבלי' בקבלת עול מל' ברצון לרצון כנ"ל, א"כ זהו התקשרות באמית[י]ת עצמותו שלמעלה מכל רצון וחכ' שכל אשר יגזור אומר ברצונו וחכמתו בתו"מ ממילא יקבלו ברצון והיינו בבחי' כת"ר שבכת"ר שלמעלה מכת"ר שבחכ' דתו"מ כידוע. ולכך קבלת עומ"ש שבכל מעשה המצות שרשו למעלה מגוף הרצה"ע שבמצות מטעם זה, ולכך קדמה פ' שמע לקבל [עליו] עומ"ש דוקא בתחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צתתיח שהוא לבטל רצונו מפני רצון ה' דהא בהא תליא, דבלא נדיבות הלב לקבל עליו עומ"ש ברצון לרצון כנ"ל לא יוכל להיות קבלת עול מצות באופן שלא תכבד עליו העול כלל כנ"ל וד"ל. ולפי שעיקר הכוונה בנדיבות לבו זה להתקשר בעצמות א"ס ב"ה ממש שנק' בעל הרצון ע"כ מקבל עליו לעשות נגד רצון טבעו לזאת מלבד שלא תכבד [עליו] עול העבודה אע"פ שנגד טבעו בתכלית אלא ימצא בביטול זה שמבטל א"ע נגד רצון ה' עונג ונח"ר ושמחה ש"מ. ונמצא יש כאן שמחה ויראה כא' דמצד עומ"ש ה"ז רק מחמת היראה ופחד אלקי' דוקא שאין לו נח"ר לעצמו כלל בזה כנ"ל, ושמחה מצד הביטול [בעצמו] בנדיבות לבו דוקא בהסכם החזק ע"ז שישמח בזה רק מצד עצמו' אלקות ממש בעל הרצון כנ"ל שאליו הוא נושא את נפשו ונותן ומוסר כל עצמו וטבעו כנ"ל וד"ל.
וזהו שאמר שמח נפש עבדך שמדבר בעובד אלקים רק בעומ"ש בלבד כנ"ל שצריך שישמחנו מלמעלה והוא מחמת נדיבות לבו לעשות היפוך טבעיות שלו ולזה א' שמח נפש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור