והנה יש להקדים ענין הידוע בהפרש שבין תפלות חול לתפלת שבתסה כמ"ש בזהר ע"פ אז תתענג על הוי'סו דא צלותא [דמעלי שבתא] כו' דתפלת החול הוא לברר לאש זרה דחום הטבעי מרע לטוב כו' ע"י אש שלהבת י"ה בביטול כל רצון זר כו', ובשבת העיקר הוא התפעלות הנשמה האלקי' מצד עצמה כמו [שא'] כל הנשמ"ה תהל"ל י"הסז שהנשמה עצמה תהל"ל י"ה בלי יש בזה חיבור עם הלב בשר כלל. והוא ענין התפעלות העונג האלקי שמתענג על ה', שזהו למעלה גם מבחי' שלהבת י"ה כנ"ל, וכדמיון התענוג שבריח הבושם שאין הגוף נהנה ממנו רק הנשמה לבדסח כו'. וכמו הנשמות בג"ע שנהנין בעונג אלקי ממש בבחי' עריבות מתיקות ידידותסט כו' בסודות וטעמי תורה בבחי' שעשועי' העצמי' (בל"א איין קוועלונג) כו', וזהו דוקא בפנימי' הלב ששם משכן הרוח והנשמה שבמוחע שמתענג בעונג נפלא בהתקשרות עוז כו' נק' קטורת, והוא מלשון התקשרות כמ"ש בזהר שנק' קשורא דנשמתאעא כו'. ופנימי' הלב הוא בחי' הכלי לזה כמו מזבח הפנימי להקטיר הקטרת, לפי שהתפעלות פנימית הלב הוא למעלה מהתלהבות שלהבת י"ה ג"כ כי הוא הנק' קלא פנימאה דלא משתמעעב כו', שאינו רק בבחי' העומק של ההתקשרו' הגדולה ליכלל ולידבק למעלה כמו בה' תתהלל נפשיעג כו' וכמ"ש רשב"י בחד קטירא אתקטרנא כו', בי' אחידאעד בי' להיטא. ולכך לא הי' צריך להיות אש שלמעלה ע"ג המזבח כו', כי אש שלמעלה כמו שלהבת י"ה דנשמה הוא הבא בלב בשר לברר כו', אבל הנשמה עצמה א"צ בירור ותיקוןעה מאחר שכבר הובררה כי שרשם מעולם התיקון רק צריכה עלי' ודיבוק למעלה בבחי' התכללות והתקשרות עי"זעו בעצמותו ית' [ליכלל וליבטל] כביטול הנר בפני האבוקה שזהו כמו לאשתאבא בגופא דמלכאעז ממש. והיינו ענין מיכאל מקריב נשמותעח ע"ג המזבח שהוא [על] מזבח הפנימי [דוקא] ולא על מזבח החיצון (רק שמצוה להביא גחלי אש ממזבח החיצון למזבח הפנימי דהיינו שיהי' מן הבירורי' דרפ"ח כו' שכבר הוברר להיות עי"ז ענין הקטרת העולה מן הגחלים מעלה לנשמות למעלה מעלה) דעיקר הענין במזבח החיצון הוא לברר בירורים דרפ"ח כו', והיינו להפוך חשוכא לנהורא ומרירו כו', ובעבודת ה' היינו להפוך טבעיות המדות [ה]רעות דנה"ט שיהי' בהם ביטול הרצון להיות לבו רק להטותו כו', גם בועש"ט ביתר מכפי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור