ועשית שנים כרובים זהב
שיד, ג
סיבת הירידה שירד ה' עליהםרו כו' והיינו ענין הג' קשרים דישראל ואורייתא וקודב"ה כידוע וד"ל).
והנה כ"ז הוא בחי' אדם הגדול שנק' אנפי רברבי (והוא בחי' ח"ס דא"א שנק' אריכא דאנפין שמשם מקור גילוי אור החכ' דתורה מאין ליש [ב]חכ' דאצי' ומדות באו"כ בציור אדם) (גם בז"א דאצי' שהן מדות דחג"ת ונה"י כו' משום עמ' תנח ּ דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד באצי' מפני שהכל מתייחדים שם באור א"ס המאיר בקו"ח שעובר כל האצי') וזהו שנק' תורת האדה"ע שהוא בחי' אדם הגדול הנ"ל. אבל יש עוד בחי' אדם שנק' אדם תתאה בחי' אנפי זוטרי כאדם קטן בשנים כרביא כנ"ל, דאע"פ שגם הוא נק' אדם ממש, אבל אין לו ערך כלל לגבי בחי' אדם הגדול הנ"ל. ועז"א מ"ה שמו מ"ה שם בנו [כבן] הקטן ששכלו ומדותיו מצומצמים ביותר מתחילת הבריאה בתכלית הקטנות, ואין לו ערך כלל לגבי אדם הגדול שחכמתו ומדותיו גדולים בתכלית הגדלות במקור החכ' למעלה מעלה כזקן שקנה חכמהרז כו'. שבודאי כאשר צריך האדםרח הגדול שנק' אדם הגדול לדבר עם הנער ורביא שנק' אדם קטן שצריך להשפיל יותררט ולצמצם א"ע ביותר מכפי מדת הצמצום מחכם גדול לחכם קטן היינו כרב לתלמידו וכה"ג כו', דהשפעת הרב לתלמיד [י]ש ערך ויחוס ביניהם בעצם החכ' שגם התלמיד מבין בחכמה זו רק שהרב מבין וחכם גדול ממנו להאיר עינו במה שלא יוכל להבין מדעתו. אבל הנער הקטן הרי שכלו קטן מאד בעצם מצד התולדה שא"א לו להשיג כלל בשכל וחכ' רק כפי ערכו המצומצם בלבד, וכמו"כ מדותיו הם בקטנות מאד בעצם לפ"ע קטנות המוחין בעצם. וא"כ אור ושפע החכ' והשכל וגם המדות שהן בבחי' גדלות החכמה אי[ך] יוכל הנער הקטן בשנים לקבל אף מבחי' דיבור של הרב שמצמצם השכל שבמוח החכ' בגילוי אותיות הדבור שאין זה [מ]ערכו כלל, אלא צריך האב החכם לצמצם אור שכלו ומדותיו לגמרי אף בדבור רק כפי ערך השכל ומדות [של] התינוק לבד, שצמצום זה הוא בא בשינוי המהות לגמרי הרבה יותר מצמצום אור השפע[ת] השכל לתלמיד שבא בגילוי בדבור שיש לו ערך כנ"ל.
ולפי"ז יש להבין בנמשל מכ"ז למעלה בבחי' אדם הגדול העליון דאצי' בבחי' מקור החכ' ומדות בגדלות המוחין ומדות שיורד עד בחי' מל' דאצי' שהוא בחי' ה'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור