טב לביש במוח הבינה הוא בחי' פנימיות דא"קסז הרבה יותר כו'. ויובן זה עד"מ אדם שמגלה איזה שכל עמוק שהי' צריך לביאור[ה] ריבוי דברים מאד והוא אומר[ה] וכולל[ה] בתיבה א[חת], הנה הסתיר והעלים כל עומק השכל בתיבה זו ולא נגלה ממנ[ה] רק אפס קצהו דהיינו מה שמובן קצת [מ]אותיות התיבה לבד, והרי זה דומה לאור הגדול שבבית שיאיר דרך נקב קטן לחוץ שאותו האור שמאיר דרך הנקב הגם שהוא מעצמיות האור שבבית אבל הוא [מאד] מעט מזעיר אך שיכולים להכיר כל האור כו'סח מן המעט יבינו את הריבוי מאחר שמהות א' הם. [ו]כמ"כ [ה]השכלה המעוטה שמשיגי' בתיבה א'סט זו הוא כמו הנקב מן העומק של כל השכל הנעלם בה, אך יכולים להשיג כל השכל ע"י תיבה זו מאחר שהשפעת השכל בתיבה זו הוא מעצם א' עם השכל כו'. משא"כ אם מעלים כל עומק השכל באיזה משל וחידה או בסיפורי מעשיות, כמו סיפורי מעשיות שבתורהע שנרמזים בה[ם] כל רזין דאורייתא כידוע ה"ז אינו דומה כלל למשל נקב שבבית, שהרי אין מובן כלל מעצם השכל הנעלם במשל וחידה כי המשל ענין זר לגמרי הוא והנקב יש בו מהארת העצם כנ"לעא. אך אין זה דומה אלא לכלי מסך מבדיל כמו [ה]פרוכת עמ' תקעב ּ העב שמחשיך ומעליםעב האור לגמרי ועכ"ז הארה בעלמא יכולים להכיר מתוכו כידוע, והארה זו אינה מעצמיות הארה שלפני הפרוכת כלל רק הארה דהארה כו' וד"ל.
ועד"ז יובן ההפרש בין נקבי העינים ואח"פ דא"ק להארת המצחא כי הלא הנקב שבעין יומשך בו מפנימיות המוחי' שבמוח כידועעג בענין בת היענהעד כו', וה"ז כמשל האור המאיר דרך נקב שבבית, וכמבואר בע"חעה וכן נקבי האח"פ כמבואר שם, שהוא כמשל הנ"ל בתיבה א' שנגלה בה מעצם השכל משא"כ הארת המצחא מאחר שהמצח כלי מסך להסתיר לגמרי אור השכל שבמוח גם כשיבקע האור בו אינו אלא בחי' הארה דהארת המוחין ולא הארת המוחין עצמן כו'. ועוד יובן זה עד"מ המתעורר מעצמו מצד התבוננו' שכלו ותבונתו שזהו הארת עצמיות שכלו משא"כ [מי] שמתעורר מהתעוררו' אחרים שאותן אחרים נתפעלו משכלם שאצלועו רק הארה דהארה כו' וד"ל. ועד"ז יובן ממש ענין שם מ"ה החדש שממצחא דא"ק הגם שמאיר פניו ומחזק את הנמוך ממנו עד דב"נעז דאצי' אינו אלא הארה דהארה הגם שהוא המברר דוקא כי בחכ' דשם מ"ה אתברירו כנ"ל, אמנם המתברר שהוא ב"ן דנוק'עח שממנו השבירה ע"דעט ב"ן דנוק' ושרשו ס"ג דאוזן הרי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור