בכלים ויריעות שהמה לנגד ע"ס מקיפי' ופנימיי' כנ"ל, להיות בחי' גילוי הארת והמשכת סובב כ"ע הנ"ל למטה בכלל מלמעלה למטה בהשראה במקיפי' ופנימי' דיריעות וכלים כמ"ש ושכנת"י בתוכ"ם כו' וכנ"ל. אך הנה שרש בחי' השבת הוא להיפך מזה ממש כי שרש בחי' השבת הוא דוקא בחי' העלאת האור מלמטה למעלה דוקא היפך בחי' הירידה וההמשכה מלמעלה למטה (והוא הנק' בחי' אור חוזר מלמטה למעלה בחי' עליות העולמות) כמשי"ת בסמוך. ולזה הטעם אחר שנצטווה על מעשה המשכן שהוא בחי' הירידה וההמשכה מלמעלה למטה מיד נצטווה על בחי' ההעלא' מלמטה למעלה שהוא מצות השבת ולכך מיד אחר מצות המשכן סמיך לי' פ' מצות השבת אך את שבתותי תשמורו כו' כנ"ל.
ולהבין כל זה בתוס' ביאור יש להקדים הטעם למה בחי' השבת הוא בחי' ההעלאה מלמטה למעלה דוקא עמ' 1162 ּ בבחי' אור חוזר כו'. דהנה מבואר במ"א באריכות ע"פ ששת ימים עשה ה'רכא כו' וביום הז' שבת וינפש כו', בענין בחי' השביתה ממלאכה למעלה באלקות דודאי אין לו גוף ולא דמות הגוףרכב רק שדברה תורה בלשון בנ"ארכג, אך הענין הוא עד"מ ממלאכה שאדם התחתון עושה שהוא בחי' ירידת כחות נפשו והתפשטותם למטה במלאכה שהוא עושה, אם מלאכת מחשבת או מלאכה גשמי' כמו מלאכת מחשבת שכל וחכמה להתחכם באיזה ציור מלאכה או בכתיבה וכה"ג שזהו ירידת וצמצום כח השכל עצמו מכמו שהוא בכלי המוח שהוא שם בבחי' אור שכל רוחני ובחשבו בשכלו באופן איזה ציור מלאכה הרי מתלבש השכל הרוחני בעשי' גשמית (מלבד שגם אותו השכל שמתחכם איך לעשות גם הוא ירד מאור וכח השכל עצמו כמו קודם שהתחכם, כי התחכמות זו נק' שכל שבעשי' ואין לו לדמות לעצם כח השכל הרוחני, וגם להשיב לשואלו דבר חכמה באיזה חכמה שתהי' היא בחי' ירידה מעצמות כח חכמתו כו' וכמ"ש במ"א). וא"כ הרי מיד ששובת ונח בשכלו מלהתחכם בציור אופן המלאכה ה"ז בחי' אור חוזר שחוזר בחי' אור התחכמות זאת שמלובשת בעשי' זו אל מקורה העצמי שהוא כח החכמה שבנפשו ונכללת שם ממש, ועד"ז בשאר הכחות כמו כח התפשטות הפועל בידיו בפעולה ומלאכה גשמי' מיד ששובת ונח ממלאכתו חוזר אור וכח זה המלובש בפעולה אל עצם כח הפועל שביד כו', ועד"ז כל פרטי הכחות שבנפש חוזרי' המה לעצמותם בגמר מלאכה. וגם בחי' התענוג של הנפש המלובש ברצון בשעה שעושה במלאכתו אם מלאכת מחשבת או שאר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור