העבודה ביותר כידוע. ובאמת לכאורה מה זו קללה לאדם הלא כל מה שיעבוד אדמתו יותר בתיקוני' ובירורי' שלה ודאי ימצא בה מזונו ומחייתו הרבה יותר כמ"ש עוב"ד אדמת"ו דוקא ישבע לחםתתעב כדי שביעה לרוב כו', ואם אינו עובד אדמתו ביגיעה רבה כפי הצריך לא ישבע לחם כלל וכלל כו' (וכך הוא בעסק עמל פרנסה בכל אשר יעשה אם אינו עובד בה בכל מה שצריך ביגיעה רבה לא ימצא ולא ישבע לחם כלל כו').
אך הענין הוא דשני הפסוקי' הנ"ל אמת ואינם סותרים זא"ז כלל דהנה אנו רואים בגוף ענין שפע דפרנסה ב' מדרגות, א' השפע וברכה האלקי' שהולך ויורד מלמעלה למטה ביושר שזהו בקו החסדים דאו"י שה' זן ומפרנס בטובו הגדול בחן וחסד לכל הברואים כמו שאו' בברכת הזן כו' (שמשה ת[י]קנהתתעג כשירד המן לישראל שנק' לחם מן השמיםתתעד דוקא), שזהו בחי' החסדי' הטובים ועצמיי' שהולך תמיד מלמעלה למטה בכל יום ויום כמארז"ל יב"ש הוי היוםתתעה כו' ג"ש יושב וזן את כל העולם כו', וזהו מחסד אל כל היוםתתעו שנמשךתתעז ונמשך מר"ה שנמשך שפע כללי' למזונותיו של אדם כל השנה ומתחלק החסד הכללי לימים כו'. אך עכ"ז הרי א' אדם נידון בכל יוםתתעח בפרנסתו כמ"ש לרגעים תבחננותתעט כו', ולכך או' בברכת הארץ דוקא ועל אכילת מזון כו' בכל יום ובכל עת ושעהתתפ כו' משום דזה[ו] מדרגה הב' בפרנסה שמתחדשת בכל עת ושעה מאין ליש ממש, והיינו במזון ולחם שמן הארץ דוקא שנק' ארץ דמפקא מזון ונק' לחם מן הארץ שעולה מלמטה למעלה בבחי' או"ח דוקא (וזהו בברכת הארץ שתיקן יהושעתתפא בכניסתו לארץ ששם ציוה ה' את הברכה בארץ דוקא שנק' ברכה בסוף ע"י עבודת הארץ בחרישה וזריעה כו', שנק' עמ"ל מלאכ"ה ביגיעה רבה ועצומה עד מיצוי הנפש שבנפשו יביא לחמו לתקן החטא דעה"ד טו"ר לברר הטוב מן הרע ולהוציא הרע ופסולת בזריעה וקצירה ודישה, וכל שיעבו"ד אדמת"ו יותר יותר יחודש מאין ממש ליש שיצמח בריבוי יותר שזהו עיבורתתפג התיקון לתערובות טו"ר שבארץ שעי"ז דוקא יהי' יתרון שפע וברכה יותר מעצם הברכה שבראשתתפב שהולך מלמעלה למטה מצד עצם החסד וטוב שזן את העולם בחן ובחסד כו', וזהו שמסיים על הארץ ועל המזון ארץ דמפקא מזון מלמטה למעלה כו'. וכך הוא בעסק הפרנסה שאדם נידון בכל עת ורגע כו' זהו בברכה כמותתפד בעסקיו ויגיע כפיו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור