ויקהל משה
שפט, ג
כל בשר כו', עד שירגיש בנפשו בחי' גילוי אור א"ס המאיר ומתגלה על נפשו האלקי' בשעה זו שמתפעל בנפשו ולבבו מהתבוננות דיחוד אוא"ס ומבחי' ביטול והתכללות דע"ס בעצמות המאציל כנ"ל, וכמ"ש אם ישים אליו לבוקנב פי' אליו בעצמו דוקא ולא למדותי"וקנג שהן ע"ס כנ"ל אזי בחי' רוח"ו ונשמת"ו של עצמות אוא"ס אלי"ו יאסו"ף בבחי' המשכה וגילוי אור אלקי החופף על נפש"ו כמ"ש כבו"ד ה' יאספ"ךקנד כו', והוא בחי' אור מקיף להקיף את נפשו בלי יוכל להפרד מאחדותו ית' להיות בבחי' יש ונפרד אפי' רגע כמ"ש ה' צלךקנה כי אתה ה' מחסיקנו וכה"ג דהיינו מ"ש וימינו תחבקניקנז כמ"ש במ"א וד"ל.
וזהו מ"ש בס"י אם רץ לבך שובקנח כו' שבחי' התפעלות הנפש מהתבוננות דיחוד א"ס וע"ס כו' בתשוקה וכלות הנפש בשכלו ולבו כנ"ל נק' בחי' רצוא לשון מרוצה כשלהבת העולה כו' שהוא התנתקות אור הנפש מן הכלי ליכלל בעצמות אוא"ס כמ"ש אם ישי"ם אלי"ו לב"ו כו' וכמו בכל לבי דרשתי"ךקנט כו' וכיוצא ומה שמאיר ומתגלה על נפשו מלמעלה למטה נק' בחי' שובקס כמ"ש במ"א באריכות. אך הנה לכאורה יש לחקור בטעם תשוקת הנפש להכלל בעצמות אוא"ס מאליה בלי טעם כו' (כי ענין ההתבוננות אינו טעם להכריח ההתפעלות רק שהוא בחי' ראי' בלבד ועד"מ בן המתבונן בנפשו על אביו שהוא מרחוק שמתפעל ומכ"ש שמתפעל בראייתו אותו ואם לא הי' רואהו לא הי' מתפעל באהבה שאין לומר בהתבוננו' ראי' זו שנק' טעם להתפעלות). אך הענין הוא דנר הוי' נשמת אדםקסא חלק ה' ממשקסב ונק' אד"ם אדמ"ה לעליו"ןקסג כי בצלם אלקים ממש היא וכמ"ש ויברא ה' אלקי' את האד"ם בצלמ"וקסד כו' וע"כ ממילא תכלה הנפש האלקי' ליכלל במקור חוצבה להיות בבחי' אד"ם העליון שלימותא דכולאקסה, והיינו אדמ"ה לעליו"ן להיות בדומה לאד"ם העליון ובפרט ע"י המשכת גילוי אוא"ס בנפשו דכמו שהוא למעלה מאיר על נפשו למטה וכמארז"ל ויקרא לו אלקסו כו' הקב"ה קרא ליעקב א"לקסז כו' אני יחיד בעליונים ואתה יחיד בתחתוניםקסח וכה"ג והיינו מטעם הנ"ל דבחי' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור