ויקהל משה
תלד, ב
שרש ענין מצות השבת שהקדים כאן לפ' המשכן כנ"ל ובמה שקורא יום הז' שבת שבתון שלא נזכר כן בשום מקום רק שיום הז' שבת להוי' ולא שבת שבתון כו'. אך הנה יש להקדים ענין א' והוא כידוע ומבואר במ"א שיש ב' מיני רצון א' נק' רצה"ת והב' נקרא רצה"עתשכא (וזהו יפה את רעייתי כתרצהתשכב שיתחבר רצה"ע ברצה"ת דוקא כמ"ש במ"א וכמשי"ת). ויובן זה בנה"א כמ"ש בזוהר דאית רצון ואית רצוןתשכג כו', דרצה"ת משמע שרצון זה נמשך מצד מדריגות התחתונים שלמטה שהן כח השכל והמדות שהן למטה מן הרצון בעצם, דעצם הרצון הוא למעלה מן השכל וטעם לגמרי רק שרצון זה בא בהרכבה בשכל וטעם דוקא ע"כ נק' רצה"ת עד שנמשך במדות שבלב שלמטה גם מן השכל ונק' רעוד"ל כידוע. ואעפ"י שהוא בעומקא דלבא נק' רצה"ת מאחר שנולד זה הרצון מחמת השכל והטעם שבמוח החכמה ובינה דוקא ונקרא רצון הנולד או רצון המורכב, ואעפ"י שיגיע רצון זה לענין מס"נ שהוא למעלה וודאי מן הטעם והדעת מ"מ נקרא רצה"ת לבד. וזה אינו מובן כלל למה יקרא רצה"ת אחר שהוא למעלה מן השכל שזהו ענין מס"נ. ועוד דאיך יולד רצון בזה מהרכבת השכל והטעם שלמטה ממנו שהשכל והטעם מוגבל בכלי ורצון במס"נ הוא בלתי מוגבל בכלי כלל.
אך הנה יובן זה ברצון במס"נ שבא לאדם בק"ש בפ' ראשון דשמע ישראל למס"נ בא' ממש ובואהבת בכל נפשיך אפי' נוטל את נפשיךתשכד ממש כידוע, וזה הרצון בעומק כ"כ עד שישליך נפשו מנגד ממש כו' הרי הוא נולד מחדש ע"י ההתבוננות ביח"ע בע"ס דאצילות בכלל כמ"ש ה' אלקינו ה' אחדתשכה דידוע ענין הכוונה בא' זה היינו באל"ף שהוא בחי' כת"רתשכו עליון שנקרא אלופו ש"ע שיומשך ויתחבר בחי"ת ודלי"ת שהן ז' רקיעים וארץ בחי' מעלה ומטה בכלל והוא החי"ת ודלי"ת רוחות העולםתשכז דאצילות זהו הד'. וז"ש תמליכהו בשמים ובארץ וד' רוחות העולם בחי' ו"ק דבחי' מקום העליון דאצילות שהוא מקומו ש"עתשכח כמו ברוך המקו"םתשכט אך אין העולם מקומו כמו הנה מקום אתי כו' כמ"ש משוםתשל דאיהו תפיס בכ"ע ולמדת"בתשלא כו' לכך הוא עיקר ענין היחו"ע הזה להמשיך ולחבר הא' בחי"ת ודלי"ת זהו להמשיך אור א"ס שבכת"ר להיות נקרא אלופו ש"ע בו"ק העליונים דאצילות כידוע וד"ל. ועד"ז יתבונן ביח"ת בבשכמל"ו שזהו בבחי' מל' דאצילות בבי"ע במקום דעולם הבריאה ויצירה עד ו"ק דמעלה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור