בטמטום הלב והמוחתרסח כו', וגם מצד גסות וחומריות גופו אע"פ שלא נמשך אחר הרע אף בהרהור עבירות אבל בתאוות היתר מושקע ומושרש ביותר ובתאות הממון והכבוד בכל עמ' 1224 ּ לבו רודף אחרי ההבל ויבלע כל חיותו בזה וכל הדו"מ בטלים וריקים ומחשבות של הבל הולכים אחר הנפשתרסט בצאתה מגופה. וזהו ענין הטבילה בנה"דתרע שאחר בירור גיהנם מן התאוות הרעות ממש והוא אש רוחני ודק יותר שמוציא ומכלה כל הגשמה גופני' וחומריות שקיבלה הנשמה בעוה"ז (וזהו כמו תשובה בלב נשבר במ"ש טבעי' על רדפו בהבל כל ימיו כו' ומצטער ויתמרמר בנפשו עד שנבזה בעיניו נמאס כו', זהו אש דנה"ד זה שהוא כאש המרירות ובכי' בהתפעלות אש שנק' אש שחורהתרעא בלקותא שבדמי' ברוע הלב ופני[ם] כו'), והוא כמו מ"ת בוכי'תרעב כו' כמשי"ת. וזהו שא' דכל עיקר טבילה זו דנשמות בנה"ד זה רק לשכוח כל חיז"ו דהאי עלמאתרעג כו' שהוא הגסות וחומרי' דמדות הטבעי' ומודו"מ שע[ו]סק בכל ימיו בטרדא בלו"נתרעד כו', ואז יוכלו הנשמות לעלות לגעה"ת לקבל שכר בהנא' עונג אלקי במורגש בשכל ומדות אוי"ר אלקי' כו' (כמו בב"רתרעה קודם התפלה וכבכי' מסט' דא וחדוה מסט' דאתרעו כו' שע"י המרירות ובכי' על ריחוקו מאלקות יבא לפ"ע זה לקירוב וחדוה אלקי' בהתפעלו' אה"ר בתענוגי' כעכשיו בק"ש ופסוד"ז וכה"ג כידוע), ולפ"ע הצער ומרירות מן ההיפוך כך יהי' ערך העונג אלקי במורגש לנשמות בגעה"ת (שזהו לפ"ע הפשט' הגסות והגשמיות לאי"ן בבחי' כלי ריקן יותר (כרקבון הגרעין כו' וכזורעים בדמעה כו' ומתייאש כנ"ל). וזהו שא' דמזיעתן של חיות הקדש נמשך נה"ד זה שקודם לגעה"ת (כלהט החרב כו' שיש בו טו"ר ולפעמים מתהפך לטובתרעז כו' והוא נוגה דיצי' שחציו טובתרעח כו' והיינו בתאוות היתר שמתברר בנה"ד זה כנ"ל).
והענין הוא דודאי נה"ד זה יותר טוב מן הגיהנםתרעט שהגיהנם נק' עונש ודין גמור לייסר לרשעים לבער הרע ממש שהוא אש קשה דאכיל ושצי ומבער כל לכלוך ופסולת (כמו שאש אוכלת אש המכוהתרפ כו') (וכמשל עלוקה שמושכת דםתרפא הפסולת כך יש דינין קשי' שכל חיותם לכלות הרע ונק' רצועא לאלקאהתרפב כאיש רע בטבעו שכל חיותו לפעול רע לענושתרפג ולהכות כל חי וכמו ועל חרבך תחי'תרפד כו') וכמו יסורים קשים