ע"כ נא' בו לו דומיה תהלהרפא כו' ו[כן] נק' נורא תהלותרפב כו' לפי שהוא אדון הנפלאותרפג בבחי' סדכ"ס דלא ידיע לי' בר איהו כו', [ל]פי שאוא"ס אין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כו' וגם למטה מטה כו' ע"כ גם אין לו הפסק בתשבחות כלל כי כל מה שאתה משבח יותר עדיין לא הגעת [גם] לחצי השבח לפי שאין לו הפסק ושיעור עד שדומיה תהלה. וזהו הטעם שנשמות הגבוהות כמשה ואהרן והאבות שנקראים קדושיםרפד גם עכשיו הן עולים תמיד בעילוי אחר עילוי בשבח דרוממות דא"ס בלי הפסק כלל וכמ"ש ילכו מחיל אל חילרפה כו' (עד שגם בעוה"ב שנק' מנוחה לחיי העולמיםרפו אין לת"ח מנוחהרפז בעליות רבות מטעם הנ"ל). וזהו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו חסידי[ו] הן הנשמות ועבדי[ו] הן המלאכיםרפח שמצמצם א"ע עמ' 1312 ּ להיות מהולל בהם כפי מדריגתם לבד כו' עד שמשובח ומפואר [ל]מעלה עד אין קץ ושיעוררפט בנשמות דוקא והוא עדי עד בבחי' נצחי[ו]' דא"ס שהוא שמו הגדול בבחי' מל' דא"ס (והוא לפי שהנשמות נק' מהלכיםרצ שיכולה לילך בעילוי אחר עילוי בבחי' נצחיות דא"ס ממש, וז"ש ירוממוך סלה בלי הפסק, משא"כ המלאכים לפי ששרשם מקו המדהרצא שבאורות וכלים דאבי"ע היינו ע"י האותיות שבבחי' מל' שלזה נק' עומדים בלי תוספת ומגרעת, אבל הנשמות שרשם בעצמות אור א"ס שלפני הצמצום דקו וחוט כו' כידוע וכמ"ש במ"א וד"ל (וזהו אינו בא רק ע"י בחי' כת"ר שנעשה מבחי' אור חוזר דבע"ת בסור מרע בלאו שקודם להן כו', עי"ז דוקא שעולים למעלה מעלה שהוא בחי' ההעלם דכת"ר עצמו שנק' שם סתימא דכל סתימין דלית מח' תפיסא בי' כלל, שם דוקא הוא נצחיות דעדי עד שהוא בעלי' דרוממות והעלם העצמות דא"ס שעולה באין שיעור למעלה שלא יוכל לבוא [ו]לשכון בשום כלי רק [ב]בחי' העדר וביטול דאין ומ"ה דחכ' כו') וד"ל.
והנהרצב יש עוד פי' רביעירצג בעדי היפך מפי' הנצחיות הנ"ל, והוא מלשון הפסקרצד ושעור דוקא כמו עד כאן תחום שבתרצה וכה"ג שזהו ענין הגבול והשעור דוקא עד כאן ותו לא, וכמו עד ולא עד בכללרצו (וכן עד יעבוררצז עד יקום גוירצח עד כי יבא שילהרצט כו' שר"ל עד אותו הזמן כי עד זה הוא זמן המופסק וכן עד מקום פלוני, ויש בו ג"כ היפוכו שהוא ענין נצחי כמו מעולם ועד עולםש וכן ימלוך לעולם ועדשא ונצח סלה ועד אין לו הפסק כו'שב ). אך עכ"ז יש לפרש בפי' זה דעד ענין הפסק
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור