לא תהי' משכלה
חצר, ד
דתפלה זו למעלה מכל תפלה שהוא בחי' התקשרות ודביקות באה"ר בשם ה' המהווה את כל העולמות שאין זה רק ע"פ הכנה רבה דהשגה וקליטה במוח ולב כו' דרוח אייתי רוחרעו כו' ואמשיך [רוח] רק כפי אופן ההעלאה לבד. אבל תפלת חנה שהיא היתה מרת נפש בבחי' שפלות ומרירות גדולה שנוגע אל קירותרעז הלב שלמעלה מכלי המוח והוא בעצמיות הנפש ממש שנק' יחידה שא"א להתלבש בשכל ומדות כלל, שזהו למעלה משם ה' די"ה חו"ברעח כו' דהיינו שעי"ז מעוררת למעלה גם מבחי' עצמיו' א"סרעט שבפנימי' הכתר שלמעלה מכח"ברפ ומדות, והוא בחי' המקיפי' דר"ר העליוני' שא"א שיתלבש בשכל ומדות העליוני' ונק' בחי' רעדכ"ר שבמצחא דע"ירפא. וזהו על ה' בבחי' מקיף דה' דאצי' והוא בחי' מקיף דע"י דאצי'רפב, והוא בבחי' שם ה' שבעצמו' ממש כנ"ל (שנמשך בי"ג מדה"ר לבד כמו ויקרא ה' ה' כו'רפג ), [ו]בחי' ר"ר העליוני' אינו נמשך כ"א ע"י ההעלא' דמרת נפש שהוא תכלית השפלות וההכנעה מקירות הלב (וע"כ הי' שפתי' נעות וקולה לא ישמערפד להיותה למעלה מן הכוונה שבמוח ולב, וע"כ המשמיע קולו בתפלתורפה ה"ז מקטני אמנה שמצומצם בשכל ומדות בלבד כו'). וזהו עיקר ענין התפלה דכנ"י בזמן הגלות שיש בה יתרון מעלה מתפלה שבזמן בהמ"ק במה שבאה מצד [בחי'] המרירות והשפלות ביותר כתפלת חנה דכנ"י נק' עקרה והיא מרת נפש בגלותא דוקא וכידוע שמעוררי' בזה מבחי' המקיפי' דר"ר העליונים שא"ז גם בתפלה שבדביקות וקירוב (כמ"ש במ"א עמ"ש כן בקדש חזיתיךרפו כו' הלואי כן בקדש חזיתיך כמו בגלות כו'). וכך הוא בכל ניצוץ קטן בפרט בתפלה, שמה שע"י שפלות ומר[ירו]ת הנפש ביותר בלב נשבר ונדכה באמת עד שבכה יבכה במר נפשו מעורר בזה ממקור כל המקיפי' העליוני' דבחי' יחיד כמו שהוא לבדו ממש שלמעלה מההשתלשלו', שלא יוכל להגיע לזה כל תפלות הצדיקי' באה"ר בתענוגי' במס"נ כו' דרוח אייתי רוח כנ"ל ולא יגיע רק לשם ה' שבא להיות מקור לד' עולמות דאבי"ע ולא על ה' שהוא בחי' המקיף הכללי דר"ר העליוני' הנ"ל וד"ל.
(יב) רפז ולהבין כלרפח הנ"ל, דהנה אנו אומרי' המלך המרומםרפט לבדו [כו'] המתנשא מימות עולם ואח"כ א[ומרים] אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור