בהתלבשות [בעולמות] כלל כ"א להיותר שפל בשפלות עצמו. כי יש בשפלות [ג"כ] ב' אופניםשל, א' ביטול הישות והגסותשלא כעני מדוכא שנעשה שפל ע"י העוני. והב' שפלות עצמו בעצם הנפש כמו שפלות הכנ"י בגלות שנק' מרת נפש בעצם וע"ז א' כי רם ה' ושפל כו'שלב, אך הוא בא מבחי' הרוממות שבעצמו' ממש שלמעלה מערך רוממות ושפלות דמשפיע ומקבל כי נעש[ים] כלי לעצמו' הרוממות אע"פ ששם משוה קטן וגדול כנ"ל מאחר שנבדל בערך לגמרי, אבל שפלות דאין העצמי שורה עליו מבחי' מקיף למקיף העליון ביותרשלג [מ]על העולמות העליוני' [כו' וד"ל].
וזהושלד ברחמיך הרבים שאין אנו משיגים הרחמים שעלינו כלל יותר [מן העליונים] שהם משיגים יותר הרחמנות והוא מצד שפלות העצמ[י]' ע"כ ירחם עלינו מר"רשלה העצמי' להיות באים בהתלבשות בבחי' מקיפים ממש. אמנם זהו הוראה על עצם מעלות מקיפים הללו שבאים מרוממות והתנשאו' העצמי' ממש במה שבאים בבחי' התלבשות בהגשמה יותר, והיינו כמו המקיפי' דענני כבוד שמקבלי' האבניםשלו כו' ובעמוד ענן יומםשלז כו' שזה הי' מצד הר"ר שבעצמותו ממש ששורה בעננים לפי שהיו כנ"י בשעבוד גלות מצרים בתכלית השפלות העצמו' ה'שלח. וכך הוא ענין מ"ש רחם עלינו להיות אדון עוזינו צור משגבינו כו' שהן ד' מקיפי'שלט לנגד ד' עולמות דאבי"ע, אדון עוזינו בחי' מקיף עליון בשרש נש"י באצי', צור משגבינו בבחי' מקיף גשמישמ להגן ולחסות מן החיצונים בבחי' יצי', משגב [ממש] בעדינו בעולם העשי', והוא המקיף העליון יותר בשרשו בעצ[מות] הרוממו' עד שנעשה כמו חומה נשגבה מקפת להיות משגב בעדינו ממש שכל העליון יותר בא למטה בהתלבשות בהגשמה [ב]יותרשמא כידוע וד"ל.
(יד) שמב ובכ"ז יובן בתוס' ביאור ענין הנ"ל בתפלת חנה שא' והיא מרת נפש ותתפלל [חנהשמג ] על ה' ובכה תבכה כו', דהנה מובן מכל הנ"ל עכ"פ דר"ר העליונים נחלק לב' מדריגות, הא' הבא בשיעור ומדה לפ"ע [ה]מקבלים בד' עולמות דאבי"ע שהוא שם הוי' בכלל כידוע. והב' רחמים הגדולים שבא מצד [עצמות] הרוממות שנק' מלך מרומם לבדו כו', ומזה דוקא נעשה [בחי'] מקיף להיות משגב בעדינו כו'. וכך עמ' 874 ּ הוא מ"ש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור