בחי' אדם פנימי וגם בציור אדם חיצונינז ברמ"ח אברים שהם רמ"ח מ"ענח כידוע שכלולים בתורה וד"ל.
ולהבין ביאור הדברים הנה יש להבין תחלה בענין יחוד עליון בע"ס דאצי' שנק' ג"כ בשם אדם אדמה לעליוןנט ממש, שהוא יחוד דע"ס בעצמות אוא"ס ממש שהוא רם ונשא הגבה למעלה מכל ההשתל' דע"ס דאצי' וגם למעלה מן הרצון וחכמה דהיינו שגם בחי' החכ' דאצי' נק' בחי' עשיי' גשמי'ס שנמשך כמו בכח הפעולה ע"י אותיות ושמות (כמשי"ת), וע"כ א"א לומר שיוכלו להשיג באמיתית אוא"ס ב"ה ע"י בחי' החכ', כמו שא"א לומר [שישיג] למשש אור השכלסא הרוחני ביד כו' כמו ערך הגשם לגבי הרוחני והרבה יותר מזה כערך הדומם לגבי השכל אין ערך לחכמה לגבי עצמות המאציל, עד שא"א לומר עמ' 910 ּ שבחכמה או בינה יושג אוא"ס וכמאמר לית מח' תפיסא בי' כללסב. וכתיב החקר אלוה תמצאסג כו' מאחר שגם מקור החכ' נאצל מן עצמות המאציל רק בבחי' עשי' בפועל לבד כמ"ש והחכ' מאין תמצאסד, פי' מאין תמצא במציאות חכ' כי לא נודע מקור התהוות מציאות מאין תמצא זהו פי' הפשוט, וע"ד הקבלה היינו מאין והעלם דאור הכת"רסה, דחכמה תמצא בבחי' י"ש כי גם החכמה נאצל מאין ליש.
והענין הוא כידוע דחכ' כולל ב' פירושיםסו [הפכים] א' בחי' מ"ה לשון מה פשפשתסז, והב' לשון מהות דוקא, כי זה ההפרש בין בחי' אין דחכמה כמו שהוא בהעלם עדיין דהיינו עד"מ כמו בכח השכל שבאדם שמשכיל כל שכל שבאדםסח שזהו בחי' הנביעה מן מעיין החכמה כמו מעיין הנובע מהעלם לגילוי ועדיין לא בא לגילוי שכל וסברא, רק כאשר בא לגילוי כברק מבריקסט שנק' התחכמות [ו]המצא' שכל חדש, וזהו כגילוי נביעת המעיין [לנהר] טיפין טיפין כנודע שזהו מאין תמצא במציאות יש ומתפשט מבחי'ע שנק' נהרעא ונק' תרדל"מ כידוע. אך כאשר נאצל אור החכ' ממקורא דכולאעב שהוא עצמות המאציל דהיינו ממש כמו שהחכ' מאין [ליש] מהעלם לגילוי תמצא, כך גם מקור החכמה שמשפיע וממשיך כל מציא[ו]ת [שכל ו]חכמה בגילוי גם הוא נאצל מאין ליש דהיינו מהעלם העצמ[י] שהוא בבחי' אין האמיתי כו', דהיינו רק ע"י בחי' אותיות ושמות שהואעג כמ"ש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור