דדעתסט לג' קוין דשי"ן שהן ג' חללי גלגלתאע [דנוק'] שנק' שד"ךעא והוא שדה חקל תפוחיןעב כו', וכמ"ש מצמיח חצירעג לבהמה ועשב לעבודת האדם שזהו בחי' המשכת הדעת מאד"ם שהוא משה רעיא מהימנא לבחי' המל' תחלה שזה נק' עשב שי"ן דע"ב שנמשך למל' שנק' עבודת האדם העליון, וז"ש ונתתי עש"ב בשד"ך אבל עשב זה בשד"ך הוא בשביל המשכת מוחין ודעת למלאכים כו' שבמרכבה דפני שור. וכמו"כ תחלה נמשך הדעת לכנ"י שהוא מזון ועש"בעד העליון ואח"כ עמ' 816 ּ לנשמות שנק' זרע בהמה להיות גם הם בבחי' זר"ע אד"ם כנ"ל שהוא מה שגם נה"ט יש בה בחי' הדעת וההרגשה להכיר בוראו, וזהו שא' בשדך תחלה ואח"כ לבהמתך משום דהשפעת מוחין דדעת הבאה מלמעלה ראשית הגילוי הוא בשדך שהוא המל' ומשם נמשך לבהמתך כו' וד"ל. ולא עוד אלא שאסור לאדם לאכול דמאכל אדם הוא הדגן ולחם דחכמה ממש עד שיתן מאכל לבהמתו שהוא בחי' העש"ב הנ"ל וז"ש והדר ואכלת ושבעת אכילת אדם בלחמה של תורה, ולכך התפלה קדמה לתורהעה כידוע שהתפלה במקום קרבןעו דבהמה כו', ובק"ש נמשך בחי' עשב לבהמתך ואח"כ ישבע לחם בתורה כו' וד"ל.
והנה לפי המבואר למעלה בשרש ענין הדעת שהוא בחי' ההרגשה וההכרה בטוב באור האלקי א"כ ודאי ה"ז בא בגילוי אור האלקי מקרוב דוקא וכנ"ל בבחי' הדעת שדומה לבחי' ראיה בעין אע"פ שאינה בבחי' ראי' ממש, אבל עכ"ז בבחי' ראיה במקצת ובדומה לה יש בכח הדעת המרגיש כנ"ל מאחר שע"י בחי' ההרגשה הרי הוא עומד מקרוב מאד כמו ע"י ראיי' מאחר שהדבר מורגש אצלו ממש, וכנ"ל בענין לאהבה את ה' כי הוא חייך ממש כמו שיודע ומרגיש חיי נפשו כמו"כ יודע ומרגיש בחיי אלקו' שבנפשו האלקי' איך שהוא חייו ממש כנ"ל. ומובן מזה [דבחי' דעת כזה שבא ונמשך גילוי אור מקרוב ביותר אז ודאי גם התפעלות האוי"ר שנולדים מזה הוא] בבחי' הפנימית מקרב ולב עמוק ביותר משום דזהו הכלל בכל מקום דאין האהבה באה רק מקרובעז דוקא דהיינו כשרואה את דבר האהוב מקרוב, משא"כ כשהדבר מרחוק תפול האהבה לגמרי כי מצד הראי' וההתקרבות באה המשכת התפעלות האהבה (וראי' ממה שא[מרו] כשלא דיבר עם חבירועח ג' ימים נק' שונא) כי ראי' מקרוב מוליד אהבה וכמו במ"ת שדיבר עמהם פב"פעט על כל דבורפ כו' מרוב אהבה בתענוגי' כו'. וכן מדת הפחד אינו אלא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור