דקטנות בעיבור, ואמנם בזה דוקא שורה בחי' המקיף דיחידה להביא הכל מן ההעלם לגילוי בלידה (כמשי"ת).
והנה אחר כ"ז יש להבין הטעם שאמר הקים על עולה דתו"מ שהוא מה שנק' עובד אלקי' דוקא רק לבטל א"ע למעשה בלבד בעול מ"ש יותר מטבעו ורגילותו כו', שהרי דוד הוא משיחשצ דלע"ל דכתי' בי' ישכיל עבדי כו' וגבה מאד כו' (ואמר בו בנישצא היום ילדתיך בבחי' לידה דנש"י בכלל כנ"ל) וכל העלם יביא לגילוי באו"כ עד שכולם ידעו אותי כו', ואיך יהי' כ"ז רק בעול בע"כ בלבד כו'. אך הענין הוא דהקים עול היינו כל עומ"ש שהי' בתחלה בחיצוני' בלא אור וחיות כלל הקים והגביה והעלה אותו למדרגה הגבוה והעליונה מהנ"לשצב והוא בבחי' מקיף למקיף שנק' כת"ר שבכת"ר ונק' כת"ר ש"ט דמשיח שעולה גם על כת"ר מל' וכתר תורה כו' (וכמ"ש אבן מאסו הבוניםשצג שהן או"א הית"ה לראש פנ"ה בעטר' ע"ג הראש וכן אב"ן הראש"השצד כו' והוא בחי' ב"ן דנוג"ה אחר הבירור ע"י עומ"ש דוקא בביטול הי"ש לאי"ן נגד הטבע כנ"ל). והענין הוא כידוע בהפרש שבין או"י לאו"ח דבע"ס דאו"ח המל' בחי' כת"רשצה כו', והענין הוא דבחי' עיבור או שינה דגלות זהו בחי' או"ח דוקא כנ"ל ואז בחי' המל' שהיא נה"י דנה"י בחי' כתר ממש. וזהו מ"ש אני ישנה ולבי ער כו' שזהו בחי' טבעי' המדות בלב בחיצוני' דחיצוני' לענין מעשה לבד שנשאר בשינה דגלות בכנ"י בלא אור וחיות כלל וכלל כו' כנ"ל, ועד"זשצו יכולים למס"נ ממש על המעשה דמצות דוקא כידוע שמוכרח לומר שיש בזה דוקא מבחי' האו"מ עצמישצז דיחידה ממש שממנו מקור כל רצון לטוב כו' כי נעוץ סב"ת באו"ח שהמל' כתר כו'.
וזהו ולבי ער דזהו פלא גדול דאם הלב הוא בחי' מקבל מן המוחשצח כידוע, וא"כ איך יהי' כלי המוח שהוא המשפיע בשינה בהסתלקות והעלם לגמרי כנ"ל ולבי ער שהלב אינו בהסתלקות והעלם כלל, שזהו עמ' 1202 ּ ההיפוך מבהקיץ שאין ערך גילוי האור וחיות במדות שבלב ובחיצוני' שבו רק לפ"ע קבלתו מן המוחי' שבראש כידוע ובשינה יהי' להיפוך שהמוח ישן והלב ער ולא ישונה מן אונס השינה. אלא מוכרח לומר דיש נקודה פנימי' בלב שלמעלה מן המוח לגמרי והוא בעצמות דיחידה (שבה א' בלא לב ולבשצט שניהם שוין כו') שלא יפול בו ענין שינה כלל כנ"ל, דשינה והקיץ שוין בו ממש דהיינות קטנות וגדלות שוין ממש כי קטנות וגדלות או או"ח ואו"י אינו שייך רק בהתפשטות דכתר כו'תא ולא בעצמיות ממש (וכמו ובשכב"ך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור