מאד מזה, וכ"ש הרגשת הטוב והמעלה שבולט בעצמו ביותר בישות גדולה, וגם שיוגדל אור הביטול באין ומ"ה האלקי בנפשו עד שלא ירגיש כ"כ בעצ[מו] הטוב כו', מ"מ נשאר החושי'תקנה דגסות וישות דנחה"ק שנעשה ע"י שטעם מעה"ד כו' שהוא המקור דז' מדות דרע שמזה יבא ממילא כל רע וטומאה בתאוו' עד שיחטיא לאדם בעבירות חומריו'תקנו רק שבצ"ג לא ישלוט יצה"ר שהוא הנחה"ק כי הכניע אותו בתכלית אבל רושם שלו [ש]נעשה בחטא עה"ד והיינו מ"ש דבא נחש על חוהתקנז והטיל בה זוהמא כו' שמזה נסתעף המות בבנ"א כידוע וזהו הנשאר גם בצ"ג שבאים לכלל מות עכ"פ. וראי' לזה ממ"ש ד' מתו בעטיו של נחשתקנח כו' ורמז בזה שד' צ"ג אלה [היו] מופשטי' בתכלית מכל ז' מדות דק"נ ולא היו ראוים למות [כלל] רק מצד עטיו של נחש להאשה [לאכול] מעה"ד לבד [כו' ש]מ"מ נשאר בהם איזה שמץ רושם בעלמא מבחי' זוהמא של נחה"ק שהטיל בחוה כו' שלא הוסר [מ]כל וכל עדיין וע"כ מתו ולא מצד חומריות גופם כו' [וכמ"ש ישראל שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתןתקנט כו'] וד"ל. אבל בשאר בנ"א בחי' זוהמא זו דנחה"ק נמשך במורגש בחומר גופ[ם ש]הוא בחי' הגסות הקשה שבא מן הרגשה החומרי[ת] בטו"ר בטבע האדם מצד עה"ד עד שמזה דוקא יבא לכל מיני רע כו'. ואע"פ שאין עיקר ענין עה"ד טו"ר יבא רק מבחי' דקו[ת] ההרגשה כמו ותרא האשה כו'תקס כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים כו' ואמנם ע"י אכילתה נמשך בה זוהמא של נחש שהוא מקור [לכל תאוות הרעות כו', משא"כ קודם החטא לא הי' באדם וחוה מבחי' ההרגש בעצמם לא בחסרון שבעצמם ולא מטוב ומעלת ש]בעצמם כלל, רק שהי[ו ב]תכלית בחי' הביטול בעצמו'תקסא [ל]אלקו' בהשגה וראי' תמידי' ולא היו מרג[י]שי' שהן ערומים כו', ומיד שטעמו מעה"ד כתיב ויתחבא כו' וא' עוד את קולך שמעתי ואיראתקסב כו'. וכדוגמא זאת שקודם החטא הי' בכמה צדיקים כמו במשה שהי' עניו מכל אדםתקסג כו' שנא' בו כי טוב הוא בטי"ת רבתיתקסד שהוא מבחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד, וכן משיח שנא' בו חיים נתת לו חיים נצחי דעה"ח כו', וכן באלי' וחנוך שעלו למעלהתקסה. וכה"ג גם בת"ח כמו שיהב[ו רבנן] עינייהו בר[ב עולא בר] אבאתקסו דגריס באורייתא תדיר[א] ולא [מ]חזיק טיבותא לנפשו כלל וכלל שהוא האיש שראוי שתשרה שכינה עליותקסז מטעם הנ"ל, וכן כשר ששמשו בבהמ"קתקסח הי' שמואל הקטןתקסט הי'תקע ראוי להשרות שכינה כו' וכן רבי ור'תקעא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור