ילמדו עודנא כו' כי כולם ידעו אותי פי' ידעו ויכירו אותי כמו שאדם מכיר לרעהו כו' וכמ"ש וא' ביום ההואנב הנה אלקינו זה לנוכח כו', ועכשיו הדעת הוא רק בהרגשה והכרה שמרגיש לאור האלקי כמו שמרגיש חיי נפשו כנ"ל ולע"ל יהי' הדעת זה עצמו בבחי' ראיה ממש ולכך משה דוקא יהי' גואל אחרון בהמשכת הדעת שבבחי' ראי' ממש מפני שהי' גואל ראשון בהמשכת הדעת להרגיש ולהכיר את בוראו משום דהא בהא תליא וד"ל.
[ג] ובכ"ז יובן מ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתךנג, דהנה ארז"ל אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתונד שנא' ונתתי עשב בשדך כו' והדר ואכלת ושבעת. והענין הוא כנ"ל בב' מיני נשמות דזרע אדם וזרע בהמה דנק' בהמה שבאדם בהתפעלות אלקי' בטבעי[ו]', וזהו שיתן מאכל לבהמתו תחלה כו' דהיינו שימשיך בחי' הדעת אלק[י]' בהרגשה והכרה באלקות גם בנפשו הטבעי' שתכיר ותרגיש גם היא בחי'נה אלקות בבחי' השגה אלקי' שנק' מוח הדעת. וכמו שאנו רואים בחוש שיוכל אדם להתפעל בהשגה אלקי' בכלי מוחו ולבו הגשמי' כמו שנתפעל בגופני' וכמו שא' לבי ובשרי ירננונו כו' לבי ובשרי ממש וכן כלה שארינז כו', וראי' לזה ממה שמצינו במלאכים שנק' בהמות וחיותנח כפני ארי' ופני שורנט כו' שאו' שירה מצד בחי' הדעת דוקא וכמ"ש ולילה ללילה יחוה דעתס וא' בזהר דאינון דרגין תתאין דמדת לילה שהן המלאכים שאו' שירה בלילהסא, ושיר שלהם הוא בבחי' התכללו' וביטול באימה ויראה לגבי בחי' מל' דמל[כותך] מל[כו'] כ"עסב כמשל אימת מלך שמתפשט על אנשיו וכמ"ש ואימתך עליהםסג, והוא גילוי הארה בעלמא עליהם משם כבוד מלכותו ית' שמתפשט עליהם בבחי' שם בלבד רק מה ששמו נק' וכמ"ש וכולם משבחים ומפארים את שם המלךסד כו', ובשיר זה שהוא בחי' העלא' ע"י השגה אלקי' שלהם במקור חוצבם שהוא שם אד' כמ"ש אדנ"י בםסה כו' הן ממשיכים עליהם מבחי' הדעת האלקי שיכירו וירגישו יותר בחיות אלקות ששופע בהם וזהו ולילה ללילה יחוה דע"ת כו' וד"ל.
וזהו ונתתי עשב בשדךסו עש"ב שי"ן באמצע השם דע"בסז דחכמהסח והיינו ענין ירידת אור [ה]שפע וה[ה]משכה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור