ועשו לי מקדש
שה, ג
מקחן מקחמב וממכרן ממכר כו') וד"ל. [ו]כך כל עבוד[ה] שבלב באוי"ר אע"פ שצריך להיות בדעת דייקא כמ"ש וידעת והשבות, אבל ההשבה אל הלב הוא עיקר האדם, אבל כ"ז שהידיעה הזאת אינה עדיין רק [במוחו] במח' בלבד, הגם שיתפעל מאד במח' אין זה נק' אד"ם שאע"פ שמייחד יחוד הוי' אלקים בהשגה טובה ונקלט מאד במוחו, הרי ידיעה זו שבמוחו כו'מג, הוי' הוא [ה]אלקי' אינה אלא במחשבה במוח שהוא בחי' מקיף בלבד (כידוע דכל המקיפי' בבינהמד ) ולא בעיקר האדם שהוא הלב. אך במצוה השני' דוהשבות אל לבבך, היינו שידיעה והשגה זו דיחוד הוי' ואלקי' יהי' נכנס ונקלט בלבו של אדם זהו עיקר היחוד דשם הוי' ואלקי' שבו שורה גילוי אור עצמות א"ס ב"ה כמ"ש ושכנתי בתוכם שהוא ית' שוכן בלב כאו"א מישראל ביחוד זה דהוי' ואלקי' כשהוא בא בגילוי אור בלב דוקא כמ"ש והשבות אל לבבך דוקא כי הוי' הוא האלקי', מפני שבלב האדם דוקא תלוי עיקר היחוד דהוי' הוא האלקי' לפי שהוא בצלם אדם העליון כמ"ש נעשה אדם בצלמנומה כו'. וכאשר בלבו של אדם למטה מתייחדי' עמ' 890 ּ ב' שמות דהוי' ואלקים כ"כמו, כמו"כ מתייחדים בלב [ה]אדה"ע ב' שמות הללו דהוי' ואלקי', וכמ"ש כמים הפנים לפניםמז כן לב האדם אל האדם, וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך לב כאו"א [ביחוד] דהוי' ואלקים וד"ל.
אך [הנה] מ"ש בתוכם [ב]כאו"א שהן ב' לבבות לב הפנימי החיצון כו' שזהו ב' שמות דהוי' ואלקים שמתייחדי' זהו ענין מזבח הפנימי ומזבח החיצון, דהנה כל ענין מזבח החיצון הי' להקריב עליו כימח קרבנות פרים וכבשים דהיינו שיערכו עצים על המזבח באש שלמטה, וישרפו את הבהמה בהקטרת אימורים להיות לריח ניחוח כו', והיינו ע"י בחי' אש שלמעלה שהי' יורד ונק' אר"י' דאכיל קורבניןמט כמ"ש בזהר. ונמצא דאש שלמטה שמצוה להביא מן ההדיוטנ דבני אהרן ערכו עציםנא ואש הוא הגורם ירידת אש שלמעלה ברוחניות שהוא בחי' הריח ניחוח לה' כו'. וכך יובן בתפלה דעכשיו שבמקום קרבןנב תקנו, כידוע דאד"ם הוא המקריב מן הבהמהנג דהיינו בחי' שם מ"ה דאד"םנד שהוא הנשמה האלקית מעלה ומקריב לנפש הבהמית שהוא נפש המתאווה [ל]תאוות חומריות [ב]אש זרה כבהמה ממש. וכמו שהבהמה גשמי' הי' לגחלת אש בוערת בשריפ' ע"ג המזבח ע"י אש שלמעלה שירד כו', כך אש זה שנתפעל בלב החומריות לאלקות זהו כמו אש שלמטה דמזבח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור