לא תהי' משכלה
שג, א
בו חסרון מאד ירגיש ויצערתקמ לו מאד מצד הגסות כללתקמא. וכמו שאנו מוצאים [ש]מיד אחר חטא אדה"ר בעה"ד התחיל להרגיש החסרון בעצמו מה שהוא ערום בלי לבוש וכמ"ש ויתחבא האדם ואשתותקמב כו' וקודם החטא היו שניהם ערומים ולא יתבוששותקמג כלל וא[מר לו] מי הגיד לךתקמד כי עירום אתה המן העץ [אשר צויתיך] כו' כי לא הי' מרגיש שום הרגשת חסרון או מעלה טובה בעצמם שזהו ההרגש בטובתקמה שנעשה אצלם אחר החטא דוקא כידוע.
(ךא) תקמו ובאמת י"ל וכי בשביל ההרגשה זו בטו"ר יהי' [נק'] מקור כל רע דז' מדות הרעות הנ"ל. אך הענין הוא דמבחי' הרגשה זאת באה לבחי' קליפ[ת נוגה] דגס[ות] הרוח שהיא קליפה דעמלק ממש כו', שהרי [אמר] המן מן התו[רה]תקמז מניין שנא' המן העץ [אשר] כו', הרי קליפה דהמן [ב]גסות [ו]חוצפא יתירה שלמעלה מז' מדות הרעות דק"נ שנא' בו ראשית גוים עמלקתקמח כו' היינו במה שחטא לאכול מעה"ד שזהו רק מה שהרגיש בעצמו שהוא ערום שהוא הרגש החסרון בעצמו וכמו"כ בהרגש המעלה הטובה בעצמו ביותר. וז"ש [מי הגיד לך כו'] המן העץ [כו'] שעה"ד זה הוא הנותן כח ההרגש [בטו"ר שהוא בא בבחי' הגסות שנק' גסות הרוח, כמו שאנו רואים בכל אדם שיש בטבעו גסות והתנשאות הלב ומוח שהוא הוא העושה דבר מה בין במו"מ שדעתו ולבו גסה לאמר כחו כו', ובלתי זה לא יוכל לעשות דבר וכן בלימוד בחכמה אם לא הגסות וישות שהוא כח ההרגש] במעלות עצמו לא יתחכם כ"כ כו' וכה"ג. וע"כ גם ת"ח יש בו שמיני' שבשמיניתתקמט גסות שהוא בחי' גס וס"גתקנ שבשבה"כ שבחטא עה"ד כמ"ש במ"א, ואפי' תינוק קטן בלימודו אם לא ינשאו אותו לא ישכיל כ"כ, וזה נראה בעליל גם דקות השכל והסבראתקנא והטבע ביותר שיתפתחותקנב עמ' תמא ּ בשכלם ומדות שלהם בגסות כו'. וגם בבחי' יראיתקנג ועובדי ה' באמת וגם בצ"ג מן ההכרח שיש בהן מעט מן בחי' הגסות והישות [מ]פרי טוב מעשיהם ועבודתם כו', ואע"פ שיכול להיות שמופשטים בתכלית [מכל העכרורית רע דז' מדות ומכל תאוות חומריות וענוה שלהן גדולה ביותר מפני שהכניע לגסות הגוף בתכלית] והם בתכלית בחי' הביטול דמ"ה שהי' בחי' אין בעצם כידוע, ועכ"ז [מצד] שרש אחיזתם בעה"ד טו"ר מחטא אדה"ר בהכרח שיש בהם מבחי' ההרגשה גדול בעצם בטו"ר, כמו ההרגש להכיר חסרונו עד שיצערתקנד לו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור