אמת לאמיתו ברור מכל סיג כו', ויש בזה חידוש מי"ש לאי"ן ממש עד אין שיעור כלל כנ"ל, וזהו שא' [אשרי מי שעמלו] בתורהתתקיט עמל [תורה] דוקא. וגם אמרו דכל תורה שאין עמה מלאכהתתקכ דוקא שהוא טורח היגיעה ועמל מלאכה בד"א ומו"מ סופה בטילה, ואמר טוב תורה עם ד"אתתקכא לפי שיגיעת שניהם דוקא משכחת עון [וחטא כו' וע"כ] צריך לחבר ולשתף יגיעה ועמל דד"א בעסק טרדת פרנסה שבנפשו ויגיעו יביא לחמו עם יגיעה דעמל תורה דוקא שבצירוף שניהם יגיעות יחדתתקכב דוקא משכחת עון, לפי שענין א'תתקכג הוא ממש שהוא ענין הבירורי' דרפ"ח כו' לברר הטוב מן הרע בתכלית ולהוציא ולבער כל הרע מן הטוב בתכלית וכמו החרישה וזריעה וכל עבודה בשדה לתקנה שנק' עוב"ד אדמתו שישבע לחם כו'. אך בחכמה דתשבע"פ מתברר ועולה הטוב מן הרע ביגיעה ועמל דתורה דוקא באמרו זה כשר וזה פסול (כמשי"ת), וביגיעה ועמל דמלאכה במו"מ נברר ונתעלה כל בחי' הטוב מרע כנ"ל, ולכך א' דכל תורה שאין עמה מלאכה בד"א סופה בטילה לפי שאין תורה זו מבררת כלום בפ"מ בבחי' פיזור נפשו בק"נ, אך עם מלאכה וד"א נתברר [בכי טוב וזהו] שיגיעת שניהם [דוקא] משכחת עון כו' (כמשי"ת) (אבל בשבת הרי בורר אסורתתקכד, ולכך גם ברוחני' בשבת שזהו במוגבה ונעלה למעלה בעולם הנשמות בג"ע וכה"ג שאין שם בירור בטו"ר כשר פסול כו' רק סודות התורה לומדים בשבתתתקכה כמו בזהר ובס' הקבלה כו' ולא ביגיעה ועמל בפלפול ולכך ה[יו] דורשים בשבתא בהלכות פשוטותתתקכו כו' כמו שאין ד"א ועובדין דחול בשבת אפי' בדבור כמ"ש ממצוא חפצך ודבר דברתתקכז כידוע כמו שתפלה וסעודת השבת בבחי' קד"ש העליון כנ"ל).
והנה מעתה יתורץ כל הנ"ל במ"ש אלה הדברים אשר צוה ה' בל' רבים ואח"כ א' דבר א' שהוא ו' ימים תעשה כו' שזהו מצות השבת דהכוונה הוא בל"ט מלאכות בעבודה בעול שהוא במ"ע ול"ת בסומ"ר וע"ט ביגיעה ועמל שציוה ה' לעשות בכל מצוה בקבלת עומ"ש, הנה נכללו כולם במצוה א' שזהו מצות השבת והוא מ"ש ו' ימים תיעשה מעצמה כל מלאכה בעבודה האלקי' במצות מעשיות שזהו רק ע"י קבלת עומ"ש לבד ולא מכח עצמו מצד איזה כוונה וטעם וסוד, דמצות א"צ כוונהתתקכח וטעם עמ' תרכג ּ כ"א לשמוע בקול ה' לעשות רצונו [ב]גזירת המלך לבד כמ"ש החפץ לה' בעו"זתתקכט כו'תתקל כ"א שמוע מזבח טובתתקלא כו'. וזהו אלה הדברים רמ"ח מ"ע והיינו בירורי' דרפ"ח כו' בהבדלה בין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור