מקרובפא דוקא שכאשר המלך סגור בהיכלו לא יפול פחדו כלל, אבל כשבא בהתגלות מקרוב תפול אימתו ופחדו כו'. וכך יובן כאן דע"י בחי' הדעת אלקי הנ"ל שבא בבחי' קירוב לאלקות כ"כ עד שנרגש אצלו כמו חיי נפשו ממש כנ"ל וה"ז כמו בחי' ראי' קצת שהוא מקרוב שאז ודאי האוי"ר שנולדו מזה הן ג"כ בבחי' הפנימי' בעומק הלב יותר כטבע האוי"ר שמתפעלות מקירוב ביותר כנ"ל וד"ל, משא"כ בלא בחי' דעת והרגשה רק מרחוק ה' נראה לופב אין התפעלות אוי"ר שנולדי'פג רק בבחי' החיצוני' בלבד ותומ"י יפול מעבודתו כידוע ליודעי' טעמי'פד בטוב טעם ודעת האלקי הנ"ל וד"ל (ומבואר למעלה בענין הטעם דכי הוא חייך שאהבה דמס"נ גדולה מזו והוא מ"ש ואהבת בכל נפשך אפי' נוטלפה כו', ואמנם גם בהרגשת חיות אלק[י'] דדעת הנ"ל יש ג"כ כלות הנפש ממש כמ"ש כלה שארי ולבבי כו' כי כל אשר לאיש יתן בעד חיי נפשופו מאחר דהוא חייך ממש וכל חפצ[י]ו לא ישוו בה כלל וע"כ א[מר] מי לי בשמיםפז כו' וכן צמאה לך נפשיפח כמה לך כו' וד"ל). וזהו ג"כ ענין שיר שהמלאכים אומרים בכל יום שהוא להמשיך בהם בחי' הדעת כנ"ל בענין ולילה ללילה יחוה דעת כנ"ל היינו שיומשך עליהם בחי' גילוי אור האלקי מקרוב יותר ע"י בחי' הרגשה עמ' תח ּ והדעתפט מטעם הנ"ל וממילא גם בחי' אוי"ר שלהם בא בבחי' הפנימי' ביותר עד שנתבטלי' ממש וכמו והאופנים וחיות הקדשצ ברעש גדול כו' וזהו [מ]טעם הנ"ל וד"ל. וזהו כל עיקר הקדושה שהמלאכי' או[מרים] והוא ג"פ קדו"ש שהשרפי' או[מרים]צא לפי שקדש הוא מובדל ומרומם ומאיר רק בבחי' מקיף וסובב עליהם בלבד אבל אות הוי"ו דקדו"ש המורה בחי' ההמשכה והירידהצב מלמעלה למטה כידוע דכל וי"ו הוא ציור המשכהצג קצרה מגבוה לנמוך והוא בחי' ההמשכה של בחי' הדעת והרגשה שבא מקרוב בגילוי אור מקדש העליון שזהו גילוי אור דסובב כו', וזהו יחוה דעת בוי"ו וכמ"ש בזהר יחוה יחי' מיבעי' לי'צד אלא הוי"ו הוא המשכת הדעת להיות האור דסובב בא בבחי' גילוי אור ממש וד"ל.
[ד] והנה ידוע דמה שהמלאכים או' ג"פ קדוש הוא לנגד ג' מדרגות דמחשבה דו"מ והן ג' עולמות דבי"עצה, וידוע בהפרש שבין נשמות למלאכי'צו דשורש הנשמות נמשך מן המחשבה שבמוח וכמא' ישראל עלה במח'צז (וכמ"ש אחור וקדם צרתניצח קדם למע"ב שנאמרו בדיבור והוא במחשבה הפנימי' שלמעלה ממח' שבדיבור כמ"ש במ"א), ושרש המלאכים נמשך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור