יהודה וכה"ג, ור' בנאיתקעב הי' ג"כ מנשמות דלא שלטא בהו נחה"ק וכן ר' ישעי'תקעג דגששי' והוה כמו משהתקעד כו' משום דלא שליט בי' הקנאה דנחה"ק דהקנאה בא מעוצם ההרגש וגסות וכתי' ורקב בעצמו' קנאהתקעה כל שיש בו קנאהתקעו עצמותיו מרקיבי' כו' מטעם הנ"ל (וכמ"ש הקנאה ו[ה]תאוהתקעז והכבוד מוציאי' את האדםתקעח דקנאה מחמת גברתקעט כו' [שזה הכל] מחטא עה"ד וד"ל.
עמ' 884 ּ(ךב)תקפ ובכ"ז יובן מ"ש והסירותי מחלה מקרבך בחי' מחלה זו היינו בחי' נקודה דגסה"ר שהוא קליפה הקשהתקפא שמושרש ומוטבע ב[טבע ה]אדם [מ]חטא עה"ד בבחי' הרגשה הקשה בישות וגסות עצמו שמזה יתפעלתקפב בתאוות [רעות] שאינו רק למלאות לבו שנדמה לו שזהו טובתו ע"כ יתפעל מזה בבחי' ההרגש ביותר כמו ותרא האשה כי טוב העץ כו' (וכן [ב]היפוכו שחסר לו איזה דבר צרכו שירגיש בעצמו ביותר). וכן [י]ש בהרגשה זו ברעת חבירו שישמח בזה או בטובת חבירו שיעצב מזה או לקנא בו ביותר שכ"ז מחמת חטא עה"ד כו', ולע"ל שיבורר עה"ד טו"ר [לגמרי ב]ד' חלקי דצח"מ כו'תקפג אז גם בבחי' הרוחני דאדם שבצלם אלקי' יבוער ממנו כל רע הרוחני שהי' בחטא עה"ד והוא ש[יו]פסק זוהמא של נחה"ק לגמרי מעיקרו ושרשו, שזהו שלא יהי' שום תערובות ישות וגסות אפי' בדק שבדקות שזהו רוחני' דרע דקליפת עמלק שנא' בו מלחמה לה' בעמלקתקפד מדור דור עד ימוהמ"ש כידוע. וזהו והסירותי מחלה מקרבך [מקרבך] דוקא מאשר כבר נשרש ונדבק בקרבך מחטא עה"ד והוא הנק' מלחמהתקפה לשון מפעיל שהוא שורש ומקור לחל[אים] רעי' דז' מדות הרעות בחולי הנפש עד שימות וכענין הנ"ל גם בצ"ג שמזה נסתעף המות וכמ"ש ד' מתו בעטיו של נחש כו', ובחוטא[ים] ממש מסיבת הרגשת עצמם ביותר למלאות תאוות לבם נא' תמותת רשע רעהתקפו כו' כמו שיש רע הממית בחלקי דצ"ח כו' כך הוא ברוחני' הרע דאדם שימיתנו ולע"ל שיבורר הרע כתיב ובלע המות לנצחתקפז כו' וד"ל. ודוגמא לזה מצינו בכתוב שכבר הי' לעולמים במי מרה דכתי' ויורהו ה' עץתקפח וישלך אל המים וימתקו המים כו' ויאמר אם שמוע תשמע כו' עד [כל] המחלה אשר שמתי במצרים [לא אשים עליך כי אני ה' רופאיךתקפט ] כו' ולכאורה אין הפשט מובן מתחלה א[מר] לא אשים עליך ואח"כ א' כי אני ה' רופאך שצריך לרפואה עכ"פ.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור