במצוה א' שהיא אבר א' יש התכללות מכל המצות ואין הפרש בין מצוה קלה לחמורה כלל (כמו מצות צדקה שבבחי' רגלתרפח מעמיד ומקיים למצוה שבראש כת"ת וק"ש וכה"ג כמ"ש במ"א). וכמו שבלבוש המקיף לכל הגוף אין חילוק בו מראש לסוף והאוחז במקצתו כאוחז בכולו וממשיך לאדם כולו ע"י המקצת שבלבושו כמו שתופס בכולו, כך באברים שיאחזנו בידו או ברגלו ימשכנו כולו כא' לפי שהאברים קשורים זע"ז כא' ונק' קומה א' (והוא לפי שהאברים נק' ג"כ בבחי' לבוש להלביש לנפש הרוחניות שמתעלמת בו כנ"ל שנק' בחי' מקיף כללי ג"כ כו'). וזהו הטעם שגם בקבלת מ"ש בפרט במצוה א' זהו כמו בקעומ"ש בכלל דמקיף דמל' הנ"ל מטעם דאין לחלק בין כלל לפרט אם הפרט ג"כ הכל כלול כא' כמו גוף ולבוש שמתאחדים כא' כו'. ונמצא דכמו שע"י בחינת לבוש מל' הנ"ל יכולים להמשיך כל עצמות אור א"ס בגלוי למטה כמו למעלה כמו שמושך אדם לחבירו בלבוש כו', כך גם במצוה א' יכולים להמשיך גלוי עצמות אלקות להיות מל' הפנימיות מל' כ"ע שז"ש בברכות המצות דוקא אלקינו מלך העולם כו' וד"ל.
והנה ידוע דרמ"ח מ"ע הן בדרך פרט בהתחלקות ימין ושמאל כו' והל"ת הן שס"ה גידים כו' בציור אדם באו"כ בפרט (ועכ"ז כלולים כא' ממש כנ"ל), אבל בדרך כלל נכללו כל המ"ע ול"ת בב' מדריגות דחו"ג שהחסד שרש רמ"ח מ"ע (וכמו האהבה שרש המ"עתרצ שמקבל עומ"ש באהבה ורצון לקיים רצונו כו') ושס"ה ל"ת בבחי' הגבו'תרפט (שהוא קבלת מ"ש ביראה ופחד אלקות שמזה יהיה סומ"ר בכלל ובפרט). וזהו ענין אנכי ולא יהי' לך דכללות רמ"ח מ"ע כלולים באנכי וכללות שס"ה ל"ת כלולים בלא כו' ולכך בדבור א' נאמרותרצא לפי שחו"ג הכולל כל המצות דמ"ע ול"ת כלולים יחד בעצמות בעה"ר (ולכך בקעומ"ש בכלל נכלל יחד האוי"ר דמ"ע ול"ת כו' שזהו בפ' שמע כנ"ל שנק' לבוש מל') (וזהו בחי' ההתכללות דחו"ג בכלל בבחי' המקיף דכת"ר דוקא (משא"כ בחו"ב שבמוח מתחלק לחו"ג בחדרים שבדעת לל"בתרצב, ולמטה בז' מדות דבינה כו' למדות שבלב ומן הלב לאברים בפרט). ויובן מזה דאע"פ שבכללות כל המצות הן רק בחי' חו"ג כנ"ל מ"מ נחלקים לז' מדות אף בבחי' הכת"ר שנקרא מקיף הכללי כנ"ל בענין בחי' לבוש מל' רק שז' מדות הללו הן בבחי' העלם הרצון בבחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור