עולם העשי' כמו בפנימי' הכתר וחכ'רכג דאצי' שהרי א' קדוש ה' צבאות מכה"כרכד וכתי' והארץ האירה מכבודורכה ולע"ל כתי' ונגלה כבוד ה'רכו [כו' וד"ל].
והנהרכז גם מציאת התפשטו' אור וזיו דשם ה' אינו נמשך למטה רק בבחי' קריאת שם בלבד שהוא לגבי העול[מות] שמקבלים מאור וזיו שלו לבד, עד שהכל יכולים להקרותרכח בשם זה דה' כמו הללו את ה' מן הארץרכט כו' עד יהללו את שם ה'רל כי נשגב שמו לבדו וכן הריעו לה' כל הארץרלא וגם ע' אוה"ערלב דכתי' הללו את ה' כל גויםרלג כו'. אבל בחי' עצמו' דשם ה' זה כמו שהוא מורה על בחי' עצמיות א"ס ממש שנק' שם העצםרלד עמ' תלד ּ שאין זה ע"ש שמהוה את הכל ע"י צמצום דשם אלקי' רק כמו שהוא בעצמו כך שמו, והוא ענין הי' הוה ויהי'רלה שלמעלה מכל ההשתל' דד' עולמות דאבי"ע כידוע. ולא שייך לומר ע"ש [ענין] התהוות דבר מה דודאי כל העולמות דאבי"ערלו קמי' ממש כל"ח ואינם תופסים מקום כלל וכלל, גם עולם הנאצלי' בשם ה' יו"ד חכ' [כו'] אינו רק בחי' התפשטו' גילוי אור בעלמא מבחי' העלם העצמי ממש וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מה בלי מהותרלז כו', וז"ש אני ה' לא שניתי דקאי על שם העצם שלמעלה מהיות גם בחי' מקור להתהוות העולמות שאין בו שום שינוי כלל מקודם שהאציל וברא ויצר ועשה לאחר שהאציל וברא כו'. והוא מ"ש בפרקי ר"א שקודם [שנ]ברה"ע הי' הוא ושמו בלבדרלח והיינו גם קודם שהאצילרלט [כו' פי'] הוא ושמו היינו שמו העצמי שאנו או' אתה קדושרמ ושמך קדוש כו' ואע"פ שאין שם בחי' אותיות יו"ד כו', אך מקור הד' אותיות הללו הוא שמורה על העצמו' הנעלם, וז"ש בי"ג מדה"ר ויקרא ה' ה'רמא מן ההעלם דה' לגילוי כו' כמ"ש במ"א. וע"ז א' הוא ושמו בלבד (כמשי"ת) בעצמו'רמב נק' יחיד לבדו קודם הצמצום הראשון (שהי' ממלא כל מקום החללרמג כו' ומקו"פ כו' וכמ"ש בע"חרמד כו'), כך שמו שם ה' שבעצמו לבדרמה מיוחד בעצמותו ממש כשם האדם שכלול בעצמו כךרמו לא יצטרך לקרוארמז בשמו, דמה שקוראי' בשמו הוא רק להפנות לזולתו ממש. וכך שם ה' ע"ש שמהוה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור