ועשית שנים כרובים זהב
שטו, ד
שהן ישראל שיכולים לקבל משם מ"ה העצמות והוא ע"י משה מ"ה שמורפ, ובכלל היינו שם האדםרפא קדמאה דח"ע שמאיר באדם תתאה שהן נש"י שנק' צבאות הוי' גם בכל דור ודור מטעם הנ"ל. וע"כ אמר למה תתעינורפב כו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתיך דוקא [שנק'] שבטי י"ה כמ"ש ששם עלו שבטיםרפג כו' עדות לישראל שהוא עדות דתורה כמ"ש ויקם עדות ביעקברפד ותורה שם בישראל דוקא דג' קשרים הן כנ"ל וד"ל).
ואחר כ"ז יובן כללות ענין כרובי' שהיו במקדש דכתי' ונועדתי לך שם ודברתי אתך כו' מבין שני הכרובי' דוקא שזהו כמו שצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון כנ"ל, כך הי' מדבר עם משה מבין [ב'] הכרובים, דענין ב' עמ' תס ּ הכרובים הוא כמו רביא ונער שהי' ציורם פני אדם קטן. והוא ענין ירידת האור דח"ע דתוה"ק שבעצמות א"ס ממש שירד למטה להאיר ולהתלבש בבחי' אנפי זוטרי דכרוב (כמו רוכב על כרוב כו') לפי צמצום כלי המקבל שהן נשמה בחי' נער קטן, לפי שהארה זו מצומצמת מאד בקטנות המוחין בעצם שאין לו ערך כלל לגבי גדלות החכמה דאדם הגדול כו', כמו צורת רבי' לגבי אדם הגדול בענקים כו', יותר משאין ערך לחכמה שבדיבור לגבי עצם החכ' שבראש. מ"מ הוא אותו השכל והחכמ' עצמי', אבל מצומצמת באותיות לבד אבל איןרפה ערך חכמה דרביא כלא חשיב ואינו ממהות חכם גדול כלל, וצריך שיומשך ויתלבש בקטנות המוחין מאד לפ"ע צמצום שכל הרביא. אך עכ"ז הי' אור דח"ע דתורה מאיר בח"ת דהיינו ע"י הכרובים בלי שינוי [ה]מהות כלל וכללרפו כמ"ש ונועדתי לך בעצמי כו', ודברתי אתך מבין שני הכרובים שהי' קול ודבור זה שמבין ב' הכרובים קול ה' שלמעלה בחכ["ע] דאצי' ולמעלה מעלה בחכ' דעצמות א"ס ב"ה ממש בלי העלם והסתר כלל, כמו שהי' במ"ת ממש כמ"ש וישמע את הקולרפז מעל הכפורת מבין ב' הכרובים וידבר אליו כו', והיינו מטעם כל הנ"ל כהפרש שבין אור חכ' דתורה לחכ' דאצי' בבי"ע וגם מצד בחי' המקבל[ים] כנ"ל וד"ל.
וזהו שהיו הכרובי' פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת כו' ואמר בזהר דג' זימני ביומא אק[י]שא בגדפהארפח כו', והיינו בג' תפלותרפט שבכל יום. דהנה בהיות שמבואר למעלה דאין ערוך כלל לאנפי זוטרי דבחי' הכרובים לגבי אנפי רברבי דבחי' ח"ע דאדם הגדול, וע"כ הי' צריך להיות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור