ודבור שבאים עמ' 776 ּ בגילוי באהבה וחסד או דין וממוצע הכל מלובש בדבור ומח', שהרי אין אדם חושב ומדבר רק [מה] שנולד בלבו התפעלות המדה אינופז חסד או דין כו' והתפעלות של המדות שבלב נולדים מחו"ב שבמוח שמולידים אותן בשני אופנים שנק' או"א להוליד המדות להמשיך בהן בחי' התפשטות והתחלקות [ב]פרטיות כו'. וכך יובן למעלה בכללות דמע"ב די' מאמרות במח' ודבור העליונים שיצאו מהתפעלות [ה]מדות דאצי' שמלובש בהן (שנק' ז"א שמלובש במח' ודבור) והן מקבלים מחו"ב דאצי' שנק' או"א שמולידים המדות וז"ש בראשית ברא אלקיםפח בראשית אור אבא שאמר לאימאפט שהוא אלקים כו' כמ"ש בזהר ואח"כ נמשך למדות דאצי' שהן נמשכים במח' ודבור דאימאצ די' מאמרות כנ"ל ולכך נק' וימ"ב כידוע וד"ל (וז"שצא דבמאמר אחד יכול להבראות שזהו מאמר דבראשיתצב דחכ' שכולל הכל בינה ומדות ומח' ודבור די' מאמרות וכמ"ש כולם בחכ' עשית כו'צג.
והנה באמת אע"פ שבצלם אלקים עשה את האדם כנ"ל עכ"ז אין לדמות לאדם התחתון למעלה ממש רק שהוא בדוגמא ודומה לעליון, אך אין הדוגמא הזאת דאדם אמיתית למעלה שנא' בו כי לא אדם הוא להנחם שזהו להנחם לבא בהשתנות ממדה למדה כו', לפי שאין מדותיו ית' עושין בחי' שינוי והתפעלות ממש בעצמות אוא"ס כמדות דאדם שעושין שינוי והתפעלות בעצם הנפש מחסד לדין ומאהבה לשנאה ורוגז וכן להיפך להתפעל ולהשתנות מדין לחסד ומרוגז לאהבה כו'. לפי שהמדות שבאדם הן כחות נוספים על עצם הנפש אע"פ שהן יצאו מכח השכל שבנפש, אבל למעלה באדם דאצי' הרי נאצלים המדות מעצמיות המאציל בדרך צמצום וירידה גדולה דהיינו רק להיות מקור לבי"ע שז"ש לאחזאה לאתנהג בהון עלמיןצד, אבל מצד עצמות המאציל לאו דאית לי' צדק ידיעא דאיהו דין כו' ולאו מכא"מ כללצה דהיינו רק בשביל שיהי' הנהגת העולמות בחסד ודין ורחמים כו' שהן חג"ת דאצי' (וכמו וינחם ה' ויתעצב אל לבוצו כו' שנתפעל במדה"ד ממש כמו וחרה אף ה'צז כו', וכה"ג להיפך בהתפעלות החסד והטוב באה"ר וכן התפעלו' הרחמים כי רחום וחנון וחפץ חסד כו', וכמו שמוזכר בכמה [מקומות ב]כתובי' הכל הוא בא מעצמות המאציל בבחי' צמצום
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור