ועשית ציץ זהב טהור
שע, ב
הלכהשסט כו' שזהו ג"כ בבחי' ומדרגה דמשה כו' דאתפשטות[א] דמשה בכל דראשע בעוסקי' בתו"משעא בתושב"כ ושבע"פ כו', דהיינו שאינו רק בחי' כלי בעלמא לדבר ה' זו הלכה או מקרא שלומד ומדבר בפיו ואינו דבר עצמו כלל וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיךשעב כו', וכתיב למען תהי' תורת ה' בפיךשעג כו' ואינו תופס מקום בפ"ע כלל רק כמו הנביא שמדבר בו דבר ה' שאינו רק כלי [להכיל] לדבר ה' בפה שלו שמדברשעד בפיו, וכך דבר ה' זו הלכה ומשנה שמדבר בפיו וכן במקרא אינו אלא כעונה אחר הקורא כענין תען לשוני אמרתיךשעה כו'. וכענין שא' בק"ש השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיךשעו שצריך גם הוא לשמוע בקול ה' שדיבר בו מאחר שנק' דברי ממש אשר שמתי בפיך כו' ובפי המדבר דבר ה' הרי שורה אור א"ס ב"ה עצמו שלמעלה מכל ההשתל' דס[ובב] וממ[לא] כנ"ל. כי אין השראת והמשכת אוא"ס עצמו ממש כמו שהוא בלי שינוי מקודם ההשתלשלו' לאח"כ כלל רק בבחי' חכ' שבאותיות התורה שהוא בבחי' מ"ה ואין ממש כמ"ש והחכ' מאין תמצאשעז, ונק' כח מ"השעח ממש כמו שהוא בבחי' פנימי' ועצמי' דא"ס ממש שנק' חכים ולא בחכ' ידיעאשעט כלל וע"כ אינו שורה רק בבחי' ביטול במציאות בהעדר הרגשת עצמו ליש ודבר כלל כמו הקורא בתורה שאינו רק כלי לדבר ה' כו' ואז ה' יושב ושונה כנגדושפ (כמשי"ת). משא"כ האומר אין ל[י] אלא תורהשפא שעושה מלמודו יש ודבר אף שאוהב את התורה מצד עצמה שהיא חכמה יקרה בעיניו ובאהבתה ישגה תמידשפב וע"כ או' אין ל[י] אלא תורה, אבל בזה נעשה בבחי' נפרד גם עם התורה שלומד מעצמות אור א"ס ששורה בתורה כי בבחי' יש ולגרמי' שעושה במ[ה] שא' אין ל[י] אלא תורה, הרי גם התורה שלומד מפריד מאור א"ס ב"ה שלא ישכון בבחי' יש ודבר, ואין דבר חוץ ממנו ית' אפי' החכ' דתורה מתייחדת בעצמות כי הוא המדעשפג כו' ואורייתא וקוב"ה כולא חדשפד ממש, והוא או' אין ל[י] אלא תורה לבד בלי גילוי אוא"ס שבה שאינו חפץ בתורה רק מצד עצמה לבד ולא מצד שהיא תורת ה' וא"כ מפריד בזה החכ' דתורה מאוא"ס ב"ה, ואזשפה אפילו תורה אין לו שלא יצליח בלימודו ואין התורה מתקיימת בלבו כלל. והטעם הוא כי בהסתלקות והסתר אור א"ס שבתורה אין לחכ' דתורה קיום במציאות כלל מצד שמתייחדת בבחי' כלי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור