ויקהל משה
תה, ב
והטעם בעצם כל הדברים הטובים כדבש ושמן הטוב שמבשלים בתבלין כל בשר שמן וטוב בכמה מיני ע[ו]נג וטעם עצמי, אךתקי לפעמים כאשר יחלש כח הנפש ולא תקבל כל התענוגי' ממאכלים הטובים העולים על ש"מתקיא יוכל להיות שתתאוה הנפש בהריחה ריח חזק וקשה דציקי קדרה דוקא שמשיב לנפש כנ"ל. אך שהוא גנאי ובזיון לנפש הגבוה כבת מלך שתתאוה לציקי קדרה שאוכלים העבדים הפחותי' יערב עליהן יותר מכל מעדני' כו', ואע"פ שלא תאמר להביא לה ציקי קדרה לפי שגנאי הוא לה לפי כבודה של בת מלך כו', אבל מחמת שהריחה הריח החזק הזה דציקי קדירה ותתאוה נפשה לזה יש לה צער בגופה על שלא תשיג למלאות תאוותה ולזאת יביאו לה עבדי' בחשאי דוקא כו'.
והנמשל מזה יובן למעלה בבחי' בת מלך העליון כו', בהיות מבואר למעלה בבחי' מל' דאצי' שנק' בת מלךתקיב למעלה כידוע (דאבא יסד ברתאתקיג ונק' ברתא דמלכאתקיד ) עמ' 1210 ּ כו', והיינו ה"א האחרונה דשם הוי'תקטו שהוא בחי' הדבור בצירופי אותיות בה' מוצאות כו', והוא בחי' התגלות האורות דרצון וחכ' ומדות שיש בזה בחי' ע[ו]נג עצמי והוא בחכ' ומדות שבדבור ששרשה בחכמה ועיניותקטז שבראש דאבא יסד ברתא כו' דמצרף לאותיות בא מן החכמה [ש]בראש כו', וכתיב אכלו ריעים כו' שהוא חו"בתקיז שנק' ריעים שיש בחי' עונג מורגש באוכ"ל דחכ' כחיך יטעם אוכלתקיח בשמותקיט כו' (כלחם הפניםתקכ וכסעודה דע"י בשבתתקכא כו') עד באתי לגניתקכב אחותי כלה אכלתי יערי כו' שכ"ז הוא בחי' השפע הפנימי' ועצמיות שמלובש במטעמי' כרזין וסודות התורה שמתוקי' מדבש ונק' דבשי ייני וחלביתקכג כו' ונעשי' מטעמים. אך בחי' פסולת השפע דאצי' הוא שנשאר למטה להיות מזון וחיות לנשמות ומלאכים דבי"ע כו' והוא שנק' ציקי קדרה שנשאר בשולי' דבוק אך שיש בו טעם חריף וקשה להשיב נפש כנ"ל, והוא העונג שבהיפך למעלה להיות הע[ו]נג דבת מלך לטעום טעם הפסולת בחי' ציקי קדרה שנשאר למטה בעולם הפירוד להיות מזון בנבראים ב[ע]"ג (כמו שמפסולת השפע בג"עתקכד דעשי' נמשך שרש התענוגי' הגשמיי' דעוה"ז
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור