תמצית המושג שנקלט בלב דוקא, כמוקמ שמזה יוצאיםקמא ענין התפעלות קול תנועת הניגון בכוונה שבלב ומוח דוקא כשיר המלאכים והלוים וכה"ג. אמנם אז עדיין לא יבא האדם לבחי' שאגה בקול פשוט כלל שהוא בלא סדר והדרגה כלל רק בקול פשוט בלי שום כוונה בתחלה במוח ולב רק פתאום יצעק וישאג כמו שאגתי מנהמת לבי, ונהמת הלב הוא התפעלו' נקוד[ת] פנימי' הלב פתאום מבלי טעם וכוונה שבמוח לפי שלא יכילנו כלי הלב וכלי המוח כלל וכלל ע"כ בא ממילא לכלל שאגה דוקא. וזהו בא רק ע"י בחי' ראי' שבלב דוקא והוא מה שהלב רואהקמב כמו בראי' חושי' לדבר מה שחפץ ומשתוקק בו שזהו בראי' עין השכל שבלב ולא מה שהלב מבין ומשיג בהשגה והבנת שכל בלבד, כמו הרואה את המלך הגדול או [אב] לבנו ובן לאביו שרואהו מרחוק ששאג ישאג עליו בקול פשוט מנהמת לבו כו' לפי שאז נוגע לו בעצם נקודת פנימי' שבו, ולא כאשר שמע מביאתו ולא ראהו עדיין שאינו אלא שמח במוחו ולבו בהתבוננות באיכותו ומהותו כו' וע"כ א' דאינו דומה שמיעה לראי'קמג, וכמו אהבת אדם א"ע ביותר גם מאוהבו נאמנו או בנו כו' לפי שנפשו הוא מכיר כמו בראי' חושית ממש אע"פ שלא ראה נפשו במהותה הרוחני' בעיניו הגשמי' מ"מ בחי' הכרה והרגשה זו שמרגיש לחיי נפשו בגופו זהו כמו ראי' בעין, וזהו הסיבה להתפעלו' עצמו בחיי נפשו יותר מחיי אוהבו נאמנו כנפשו עד שכל אשר יש לו יתן בעד נפשו כו' להיותה בחי' עצמיות ממש, משא"כ התקשרות נפשו בנפש בנו או אוה"נ כו'). וז"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייךקמד ממש כו' (וכך הי' במ"ת שבבחי' ראי' מקרוב על כ"ד פ"נקמה כו'), ואמנם לא תוכל להיות בחי' הראי' בלב כ"א בפנימי' ממש שנק' נקודת הלב ששם הוא בחי' יחיד[ה] דנפש ממש ונק' נהמת הלב כו' אבל לא בבינה והשגה בלב כו'. ומ"ש וידעת היוםקמו והשבות אל לבבך כו' היינו בחי' הדעת והשגה שבמוח ישוב ללב ואח"כ יבא לבחי' ראי' בלב כנ"ל כמ"ש בר"מ דבעין השכל דבלבאקמז אתחזי כולא כו', הרי כל פנימי' המראה דנבואה דמשה שנק' רע"מקמח הי' בבחי' ראיי' עין השכל שבלב שהלב רואה כו' ומזה דוקא [יבא] בחי' השגה כנ"ל דארי' אותיות ראי' וד"ל.
וזהו בחי' אהבה דבכל מאדך הנ"ל שלמעלה מב' אהבות דכל לבבך ובכל נפשך הנ"ל, דהנה מבואר למעלה בענין האבות הן המרכבה דפני ארי' ופני שור ופני נשר כו' שהן בחי' חג"ת דאוי"ר דאברהם ויצחק ורחמים דיעקב כו', והנה אהבה דבכל לבבך היינו בשני יצריך שזהו להפוך גם הלב עמ' תכא ּ החומרי שיתאווה ויאהב גם הוא לה' [אחד] ולא יהי' לו שום רצון זר כלל כו', והוא ע"י בחי' יראה ופחד יצחק שיכול למשול ברוחו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור