ובכ"ז יובן שרש ענין השס"ה ל"ת
תנז, ב
שהוא ענין וטעם א' עם פי' דעד לשון נצחיות דוקא בלי הפסק והא בהא תלי' גם ע"פ הפשוט, כי בטעם דעד דנצחיות הנ"ל היינו מה שא"א לגמור כל השבח לתכליתו כלל לפי שכל מה שתוכל [להביא ו]להכיל בדעת להודות ולשבח בגדלות א"ס ב"ה עדיין לא הגעת אפי' לחצי שבחו מטעם הנ"ל בענין [אמתת] דרוממות העצמות ד[א]א"ס שאין לו שעור למעלה כלל. א"כ בהכרח שצריך לבא לבחי' שתיקה לגמרי כמ"ש לךשג דומיה תהלה שזהו ענין ההפסק ע"כ ולא יותרשד, לפי שגם אם תגיע לעלוי היותר גדול ברוממות ד[א]א"ס על כל השתלשלות דאבי"ע עדיין לא הגעת לסיפור חצי שבח עצמו כלל, עד שא"א להשיגו ולדבר בפה כלל מפני שלא תבאשה לאמתת אור עצמותו לעולם משום דלמתב"כ מפני שאין לו שעור למעלה כו' (גם בחי' העוה"ב אנו אומרים אין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב). וא"כ זהו בעד כאן ולא יותר שהוא ההפסק מצד ההעלאה לאין שעור בא"ס שנמצא יש כאן דבר והיפוכו בנושא א', שהוא כמו ענין א' וטעםשו א' דהיינו שמשובח ומפואר עד"י ע"ד בבחי' נצחיות ד[א]א"ס וגם הרי הוא בבחי' ההפסק [ו]שתיקה מטעם זה עצמו וד"ל.
אך א"כ שיש הפסק ושתיקה איך אומר יהללוך סלהשז ועד וכן משובח עדי עד ממש וכמ"ש ילכו מחיל כו', הענין הוא דשניהם אמת שמהללים בעא"ע בלי הפסק כלל אך זהו עצמו נק' הפסק ושעור מאחר שלא יוכל להגיע לאמתת אור עצמותו ית' לעולם גם שהולכים ועולים תמיד ממדריגה למדריגה עליונה יותר ואין הפסק להילוכם כמ"ש יהללוך סלה וכן משובח עדי עד אבל זהו בעמידה והפסק מאחר שלא השיגו ובאו לאמתתו כו', וכמ"ש מי ימלל גבורות ה'שח ישמיע כל תהלתו ואין הכוונה מי ימלל שלא יוכל להביא בדבור לבד אלא שלא יוכל להשיג לעולם כל תהלתו האמיתית וכמ"ש נורא תהלות כו' (וכן מ"ש רבות עשיתשט אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו' עצמו מספר בדבור לפי שלא יוכל להשיגו לעולם כנ"ל). ומ"ש דוד אמתך אלקישי היינו מה שמאיר מאמתתו בנשמתו כמו ואמת ה' לעולםשיא ולא שיגיע למדת העצמות ממש דאין לו סוף ושעור כלל, ואע"פ שבהילוך הנשמות בהילול עולים בלי שעור והפסק שבבחי' נצחיות ממש מ"מ לא יעלו לעולם לאמתתו ית' (גם בעוה"ב כנ"ל), לפי שהעלי' שבלי גבול שלהם הוא גבול והפסק לגבי אמיתית דא"ס כמו שהוא בעצמו כו'. ויובן זה מנצחיות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור