התענוג שהוא קו השני שמלובש במנגד לעונג שבמדת מל' כו' (וכמשי"ת), וכמרירות וצער דאב על הבן בריחוקו ממנו זמן רב כו' וכאובד אבן יקר ביותר וכדואג ומיצר בהעדר פרנסתו שמקבל בעצמו יסורים וצער הנפש לייגע עצמו בכל מלאכה ועבודה בבית ובשדה עד מיצוי הנפש ממש כדי שישיג תאוות נפשו בעושר והון, דודאי קודם שהשיג הריוח והעושר במו"מ שלו נפשו בעצבות ומרירות במסתרים תבכה נפשו עד שמתייאש לגמרי ואז יהי' בצער הנפש המנגד בתכלית לעונג המופלא שהי' בנפשו להשגת הון יקר כו'. וכמו ילך ובכה נושא משך הזרעתקצה כו' בכיה זו לפ"ע העונג הנפלא שיחפוץ בהצלחת התבואה כרצונו ולפ"ע בכי' ומרירות זו עד שאו' נואש כו' [כן] בא יבא ברנה ושמחה ותענוג אח"כ בהצלחת רב אלומותיו וכה"ג וד"ל.
ולפ"ז אין העונג שבסוף בירורתקצו והצלחה רק כפי רצונו ותאוותו שהי' בתחלה רק שהגיע לזה ע"י בכיי' ומרירות היפך העונג במה שנתייאש ובמיצוי הנפש כו', לפי שצער ומרירות זו ה[י]א משקל א' ממש עם בחי' העונג שיש לו בדבר בלי תוס' וגרעון, ואנו רואים בחוש שיש יתרון אור בעונג שבסוף אחר היגיעה ופיזור הנפש ובכיה ומרירות מהיפוכו כשישיג עושר והצלחה מיגיע כפיו יתענג בע[ו]נג נפלא שלא הי' לו עונג כזה בתחלת חפצו להתעשר כו' (וכן בכבוד וגדולה כבן מלך ושר אין עונג זה שברוממות בעצם ערך לגבי השגת הכבוד וגדולה ושררה שבא לו ע"י יגיעתו ועבודתו והשכלתתקצז נפשו מנגד במלחמה עד מיצוי הנפש והצליח (כעובד אדמה) שישבע ויתענג בעונג גדולה זו עמ' תרח ּ יותר ממה שהי' לו גדולה וכבוד בעצם כו', וכמשל הנ"ל [ב]בן מלך ששלח לותקצח אביו למרחקים שילמוד אומנות ויפרנס א"ע ביגיע כפיו דוקא כו' שבזה נשלם שלימות דחכ' וכבוד שהי' לו בבית אביו מצד העצם כו'. וכך הוא ממש בעסק החכמה והלימוד, דכל העונג הגדול שיש בחכמה שמשכיל שכליים עמוקים שתאיר פניו בעונג נפלא מחידוש השכל מאי"ן בכח חכמתו העצמי' שנק' משכיל כו', שזהו עונג דאו"י שהולך בקלתקצט מלמעלה למטה [כמו] בהברקה במושכל ראשון מצד כח עצם החכ' כו', אין לעונג וחכמה זו ערך לעונג שבחכמה שמצא ע"י יגיעה רבה ועצומה עד מיצוי הנפש בלתי השגה מצד עוצם הספיקות והמבוכות בקושיות רבות שמעלימים בהעלם אחר העלם לאמיתית עומק השכל עד שאומר נואש כענין מה פשפש"תתר כו' ותכלית הידיעה שלא נדעתרא וכה"ג, אזי דוקא יבוא על אמיתי' עומק החכמה על בוריו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור