בינ"י ובין בנ"י דוקא וכמ"ש בזוהר פ' יתרורסו באריכות ע"ש. וע"כ ע"י מצות השבת דוקא יכלו בנ"י לעשות המשכן וכליו בבחי' או"פ ואו"מ להשראת אא"ס בלי יתערב זר שם כלל וכלל מבחי' נוג"ה, כי אחר ההעלא' דשבת יוכל להיו' ההמשכה מלמעלה למטה ג"כ לסט' דקדושה לבד ולא עמ' תקפג ּ להיות יניקה לחיצוני' כלל בכלים דמשכן, כי מפני עליות העולמות דשבת כבר בטלה יניקו' החיצונים, משא"כ קודם שנצטוו על השבת שלא היו יכולים לעשות המשכן וד"ל. אבל בפ' תרומה תצוה שהי' הציווי של ה' למשה עדיין קודם חטא העגל ע"כ הי' להיפך, שתחלה צוה לו על המשכן בבחי' המשכה וירידה למטה כי אין מקום ליניקו' החיצונים למטה מפני שחירות ממ"ה כו' כנ"ל ע"י לוחות הראשונות ואח"כ נצטווה משה על השבת בבחי' העלאה דאו"ח כמו בגמר מלאכה דוי"ו יומין דחול כנ"ל, משא"כ לאחר חטא העגל לא הי' יכולת להיות הציווי על המשכן תחלה כ"א על השבת תחלה מטעם הנ"ל וד"ל.
ובכל זה יובן ג"כ התירוץ לקושי' השני' למה שינה הסדר לצוות לבנ"י על היריעות קודם לכלים ובפ' תרת"צ הרי נצטווה משה לעשות הכלים תחלה כנ"ל. כי בפ' תרת"צ הי' הציווי קודם החטא דעגל שהי' חירות מסט"א לגמרי כנ"ל, לכך נצטווה ג"כ כסדר והילוך ההעלאה מלמטה למעלה שיהי' כלי לבחי' או"פ תחלה ואח"כ כלי לבחי' מקיפים כמו עד"מ הבנין שעושין היסוד תחלה כו', מאחר שלא יש יניקה לחיצונים למטה בבחי' כלים דקדושה כלל גם בחיצוניו' הכלים דאו"פ כו'. וזה ידוע כי בבחי' הילוך המדרגה מלמטה למעלה מתחלה נמשך א"פ ואח"כ א"מ כידוע, אבל בפ' ויקהל שהציווי לבנ"י הי' אחר חטא העגל לא היו יכולי' לעשות המשכן בלתי קבלת מצות שבת תחלה שהוא תכלית ההעלאה בעצמות אוא"ס כנ"ל, ומשם נמשך ויורד כסדר ההילוך וההמשכה מלמעלה למטה בעשיית המשכן, ובבחי' ההמשכה מלמעלה למטה ממדרגה עליונה כזאת הרי בחי' המקיפי' נמשכי' תחלה ואח"כ בחי' או"פ כידוע, וע"כ צוה משה להם על היריעות והקרשים תחלה ואח"כ על הכלים (ועולה זה בסגנון א' עם ענין פלוגתא דמשה ובצלאלרסז כנ"ל וכמ"ש במ"א) וד"ל.
אך הנה עדיין יש להבין דלכאורה אינו מובן טעם הנ"ל דהלא ידוע בחשבון המ' יוםרסח בעלייתו וירידתו שנית בלוחות האחרונות הרי אותו היום שנצטווה בפ' ויקהלרסט על מצות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור