באפיו נ"ח דפרחא מחה"עשלה ממש שהוא בחי' אלקו' ממש בנשמתו בכלי חומר גופו [ב]עין ואוזן ומוחו ולבו וכה"ג כמו בבחי' עמ' תקצז ּ הרגשה טבעיות ממש (וכמשי"ת) וד"ל.
[ז] והנה עד"ז יובן כמו ענין ההפרש בכלל בין הגלות שנק' שינה כמ"ש אני ישינה בגלותא דוקא [ל]זמן בהמ"ק שהי' גילוי השכינה בארון ולוחות וקרבנות הי' מאיר פנימי' דשם הוי' בכללות נש"י גם בגופים שלהם כמו בהקיץ שיפקח עיניו ויראה כו', וכןשלו למעלה שהיו עיניו פקוחות כמ"ש עיני ה' אלקיך בהשלז כו' ולא בבחי' שינה בהסתלקות ההשגחה הפנימי' וכמו שביטל יוחנן כה"ג לומרשלח עורהשלט כו', שהרי הי' בג' מועדי' עולי רגל בחי' ראי' פב"פ שיראה כל זכורךשמ את פני כו', והי' גילוי נבואה בנביאים במראה ובהקיץ בגילוי הדבור בפי הנביא ונסים ונפלאות שלמעלה מן הטבע כידוע (אף בגלות בזמן מרדכי ואסתר ובימי חשמונאי בב"רשמא כו', משא"כ עכשיו א' אותותינו לאשמב כו' שמתלבשי' בדרכי הטבע שהוא לבוש שק כמו בחלום בלילה כו', ולכך גם בנש"י בגופי' נתמעט אור האלקי בנשמתם גם בתפלה ובתו"מ שלהם ואף ששכינה עמהם ממש זהו בבחי' קטנות דשינה כמ"ש אני ישינה כו'. וכך יובן ענין [ה]הפרש זה עצמו בין בחי' עיבור ללידה שעכשיו נק' בחי' עיבור, שזהו כמו שנש"י הן בהתכללות למעלה בבטן אמם שהוא בחי' המל' מקור תולדות נש"י בהתפשטות שכל ומדות לכאו"א ונק' אם הבנים כנ"ל, שזהו כולד בבטן שמקופל ראשו כו' ועיניו סגורים כו', בהסתלקות המוחין ומדות בהעלם בתוך העלם בלתי ראי' ושמיעה והילוך ברוחניות דאלקות כלל כנ"ל, דגם בחו"ב ואוי"ר שכליי' דנשמות בגופי' הוא בקטנות מאד כי אין הכלים מוכנים לקבל הצורה האלקי' כלל (וכמ"ש למעלה בעיקר ההפרש בין עיבור ללידה ושינה להקיץ זהו רק בגילוי האור בכלי לבד כו'). ועכ"ז יש מעלה בבחי' עיבור ושינה שכל אורות דנר"נ דנש"י למעלה הן עולי' בעלי' בהתכללות דמקיף (וכעובר ירך אמושמג ואוכל מה שאמו אוכלת כו' מטבורו דוקא כמ"ש במ"א בפ' ואראשמד כו' באורך), ומחמת בחי' עלי' והתכללות זו הוא שנמשך אח"כ מקטנות לגדלות בהולדו ביניק' וגדלו' כו' וכמו שבשינה הרבה יתחזק כח השכל להתיישב בצלילו' יותר בכלי המוח וכן בראי' בעין ושמיעה באוזן ויהי' כברי' חדשה וכ"ש בלידת הולד שיהי' כבריה חדשה כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור