ואחר הסתלקות החיות מכל וכל דוקא אזי מותא שליטסו כו', והמות הזה הוא שרש יניקת החיצונים למעלה. וזהו שנא' רגלי' יורדות מותסז פי' מבחי' הסתלקות נה"י דקדושה שהוא החיות הנק' מקור כל החיים כידוע אזי מתחיל יניקו' שרש המות כו' והוא שרש יניקת החיצוני' כי אין יניקתם אלא כאשר נתרוקן אור החיות מכל וכל כידוע, אבל כאשר עדיין יש קצת מבחי' החיות עדיין לא יש להם אחיזה ויניקה כלל כו', וזהו ראה נתתי לפניךסח החיים והטוב והמות והרע ובחרת בחייםסט כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וא"כ מובן לפ"ז למעלה דבעולם התחתון ג"כ הוא ע"ד הזה דע"י מיתה אשר היא באה בעתה ו[ב]זמנה שהוא לאחר שכבר נגמר התיקון דצלם הנפש דעשי' או דיצי' ודבריאה וכיוצא ובהכרח שיסתלק הניצוץ הקדוש כנ"ל, א"כ יש בהכרח התחלה ליניקת החיצוני' ויונקים מבחי' רשימו והוא הארה דהארה מאור ניצוץ הקדושה שנסתלק, וגם יהי' לפעמי' תוספת יניקה להם עמ' תה ּ מסיבת נפילת אור ניצוצי קדושה ממש שנפלו בבחי' מותרות למטה בהיכלות החיצוני' בעת וזמן הסתלקותם מגופם וכו'.
ועד"ז יובן [בכלל] למעלה בכללות נש"י שהוא בחי' מל' דאצי' שבזמן וקץע הבירורי' דרפ"ח כו' אזי יוכל להיות לחיצוני' תוס' יניקה מחמת טעם הנ"ל וזהו לא זכו בעתה כו', אבל זכו אחישנ"ה להיות בירורי' דרפ"ח לפני הע"ת והזמן. וענין זה הוא מובן למעלה בדוגמא ממה שאנו רואים למטה במדריגת מיתה השני' שהיא לפני הזמן והעת כמו ע"י מיתת ב"ד או מל' או ע"י רוצחי' בשוגג או במזיד, וכמו סיבת הורגי נפש בשגגה דכתיב בהם והאלקי' אנה לידועא דלכאורה פלאי איך ימצא להסיבהעב סיבה מאת ה' בחנם על לא פשע והגם שיש בדברי רז"ל דרשותעג, אבל לפי מ"ש בלק"ת הנ"ל הענין הוא ע"ד סוד ה' כאשר חפץ ה' בהצלת נפש מישראל שלא יפול ממנה מותרות לחיצוני' ולא ידח ממנו נדחעד כו' יבוא [לו] סיבה שיהרג לפני זמנו ועתו דהיינו קודם שיתקן בחי' צלמו דקדושה, ואז עדיין לא יש מקום ושרש התחלה כלל ליניקת החיצוני' שהרי אין התחלתם אלא מסיום אורות דקדושה דוקא כנ"ל ולא יפול מהנפש מאומה בהיכלות החיצוני', ואדרבה מלבד שכולו עולה לה' בכל מכל כלעה אלא עוד יתוסף בהנפש עליי' גדולה ועצומה בהיות שהעלאת מ"ן שלה יגיע למקום ומדרגה גבוה מאד נעלה מה שלא היתה מגעת בהסתלקותה בזמן ועת המוגבל שלה. וכאשר אנו רואים בי' הרוגי מלוכהעו שנשמותיהם נכללו במוחין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור