העצמיות ממש וכמ"ש רחב"ה מצות"ך מא"ד. והנה כדי להמשיך לבחי' המקיפים דיריעות המשכן הוצרך להזהיר להם תחלה במצות השבת שהעיקר הוא בהעלאה מלמטה למעלה באו"ח בשביתה מן המלאכה שעולה רצה"ת ומתחבר ברצה"ע כנ"ל ואז אח"כ יוכל רצה"ע דמצות שנק' לבושים לירד למטה להיות שורה בבחינת מקיף עדיין שהן היריעות דמשכן (וכמו וקראת לשבת עונג העליון דעוה"ב כנ"ל). וזהו שנסמכה פ' שבת למלאכת המשכן בכלל וכמ"ש את שבתותי תשמרו ומקדש"י תירא"ותתצד דהא בהא תליא דאם שבתות"י תשמר"ו (בב' שבתות כהלכתן באו"ח ואו"י כנ"ל) אזי ממילא מקדש"י תירא"ו שזהו גלוי שכינה בהיכל ק"ק במקיפים ובפנימי' בבחי' כלים, כידוע שהיראה הוא בבחינת המל'תתצה (כי המשכן הוא בבחי' מל'תתצו שנק' שכינה כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כו').
והנה בסדר מלאכת המשכן צוה משה לעשות היריעות דמשכן תחלה וכמ"ש כאן קחו מאתכם כו' עד וכל חכם לב בכםתתצז יבאו ויעשו [את] כל אשר צוה ה' את המשכן ואת אהלותתצח (יריעות עיזים) ואת מכסהו (עורות תחשים)תתצט ואת קרשיותתק כו' ואח"כ את הארוןתתקא כו', וכן בעושי המלאכה א' ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות כו' ואח"כ הארון והשולחן כו'. והענין הוא דבהמשכה וירידה מלמעלה למטה צריך לעשות בחי' המקיף תחלה שהן היריעות שנק' אהל כו' ואח"כ צריך לעשות האו"פ בכלים שהוא הארון ושולחן כו', וזהו ענין המקיפים דרצה"ע שבמצות שלמעלה בהעלם בלתי נגלה בגלוי אור עדיין רק בבחי' העלם דלבושים (ולע"ל יתגלה מן ההעלם ויהיה מזה התגלות העונג העצמות דעדן דעוה"ב כנ"ל), וכן א' כי נר מצוה ותורה אור שהתורה באה בבחי' או"חתתקב בגלוי מן העלם דרצה"ע [דמצות] (כמ"ש במ"א דתרי"ג מצות הן בתרי"ג ארחין דגלגלתאתתקג שלמעלה מח"ס שזהו תו' אור כטעם כמוס לרצה"ע בסודות התורה כידוע ושרש המצות בעצם הרצון שאין טעם לרצון כלל שהוא העוה"ב כו' ונמשך בלבוש ומקיף לבד כנ"ל).
והנה מה שהתורה נקרא אור היינו מה שאנו רואים שבחי' המקיף הנעלם דרצה"ע שבמצות למעלה כנ"ל בא לגלוי בתושב"כ כמו בצרופי אותיות שבתושב"כ בכל מצוה שהן בחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור