בזהר ובע"ח ששם ע"ב [שהוא שם] הוי' במילוי יודי"ןעד על ידו נאצל אור מקור החכ', וכן שם ס"געה במילוי ההי"ןעו נאצל בחי' בינהעז. וכך כללות הע"ס נק' רק בשם [ו]אותיות והוא רק רזא דשמא קדישאעח שהוא שם הוי', כי [כל] אור [וספי'] א"א להיות נאצל מן העצמ[י] רק ע"י ד' אותיות הללו דיו"ד וה"א צמצום והתפשטות וי"ו ה"אעט וי"ו המשכה והתפשטות [ד]ה' אחרונה הוא שנעשה מציאות אור הנאצל באו"כ [ממש] כידוע. שזהו כמשל שמו של אדם שאינו שייך כלל למהו"ע רק שיהי' נפנה לקורא[י]ו שע"י השם הוא נתפס להיות יכול[ים] לקרותו בשם זה לזולתו, אבל כמו שהוא לעצמו א"צ שם כלל (וזהו רק כמו בית יד אל הכלי שנק' כלי חיצוני להתפס על ידו לבד. ואין שם זה כמו שם התואר שמורה על העצם דוקא שא"א להיות [לו] שם אחר כלל כקריא' שם האותיות אל"ף בי"ת כו', וכקריאת שמות לשור ואריה וכל הבע"ח דמ"ש ויקראפ אדםפא כו', שזהו כמופב העצמי שאו"כפג היו אורות ונאצליםפד בבחי' יחוס וערך לגבי אור העצמ[י], מאחר שנק' בשם [ה]תואר עכ"פ המורי' על העצמות ממש. אבל בענין השמות דע"ב ס"ג כו' הרי אמר בזהר עביד מאנא וקרא בי' גרמי' חכיםפה [כו' שזהו בחי' הכלי החיצוני' דנק' מאנא רברבא שהוא שם ע"ב כו', ובשם זה קרי גרמי' חכים ש]הוא אור החכ' דאצי' שנאצל מאין ליש כו'פו, והיינו רקפז להיות מקור להעולמות בגילוי אור והשפע למקבלים לבד כמו להיות בריאת העולמות בחכ' דוקא כמ"ש כולם בחכ' עמ' תנה ּ עשיתפח ובראשית בחוכמתאפט כו', וגם החכ' דבראשית נמי מאמר הואצ שנמצא מאין ליש כנ"ל. וכך הוא בכל השמות דע"ס בכלל שנק' שמא קדישא שאינו שייך לעצמו כלל, רק שע"י בחי' השמות הללו הוא שנגלה אור א"ס בעולמות, וכמ"ש חכים ולא בחכ' ידיעאצא באורות וכלים כו', וכן מבין ולא בבינה ידיעא שהוא למעלה מבחי' השמות דע"ב ס"ג דחו"ב דאצי'. וכן בשאר הספירות והמדות וכמו שמסיים לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין ולא כו', עד ולאו מכא"מ כלל, וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מ"ה בלי מהותצב כלל רק לאחזאה לאתנהגא בהון עלמיןצג כו', שהן כמו מדות חג"ת שמנהיגים העולמות ע"פ מקורם המולידים אורות דחו"ב שהן שמיםצד דע"ב ס"ג כו'. וא"כ לפי"ז הרי אין ערוך כלל וכלל לאורות דע"ס דאצי' שמיוחדים בשמות דע"ב ס"ג כו' לגבי עצמות המאציל מאחר שאינן נקראים בשם התואר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור