ויקהל משה
תט, ד
שבאי' לייסר האדם [בפו"מ] שנלקה בגופו ובממונו כו'. אבל יש עוד יסורים שהן רק לתיקון נפשו, שיוכל לעלות למעלה כמו להיות מקבל קרבת אלקי' בתו"מ ותפלה שצריך להפשיט גשמיות וחומריות שלו כו' שלא יהי' גס בלבו ורוחו מתאוות היתר, עושי' אותו כלי ריקן בלב נשבר ושפלות ג"כ ע"י יסורים שזהו נק' יסורים של אהבהתרפה שאשר יאהב ה' ויחפוץ בו יוכיחנותרפו ביסורים למרק אותו. וזה רק לנקות אותו להיות בר לבבתרפז בלי שום לכלוך או קלקול כו', וזהו לא לעונש רק כדי שיוכשר לעלות בעילוי כו' כמ"ש מי יעלהתרפח כו'. וזהו ענין נה"ד זה שהן מים רותחים [כ]אש (כחמי טברי' שמרפאיםתרפט ומסירי' ומנקים כל קלקול כו') שטובלים בו הנשמות שאין זו שריפה ממש אלא שמתלבשיםתרצ בנהר זה יותר מליבון וריחוץ במים טהורים (והוא מפני שהמים דנהר זה נק' מים שבאש שמוציאים ומנקים כל לכלוך כמו באש שותה כו').
עמ' תריב ּ וזהו שנה"ד זה יוצא מזיעתן של חיות דוקא, דהנה ידוע שהזיעה הוא חלק המים שבחום הדם שזהו שיוצא בבחי' פסולתתרצא מן החיות שבדם [כ]זיעה דחולה שמתרפא בזה, לפי שיוצא כל הקלקול שבדמים בזיעה זו שנדחק בנקבי העור הנק' נקבי זיעה והן באים מן החום הקשה ביותר, והרי הזיעה נמשך כמים ממש עד שיוכל להיות נופלתרצב מים ממש והן מרותחים כאש לפי שבאים מן האש ממש ונק' מים שבאש (וזהו שמנקי' כל רע וקלקול בפנימי' יותר מהקזת דם בחיצוני' ומעלוקו' המושכות הפסולת החיצוניות שבדמים. וכך הוא ברוחניות דנה"ד שמנקי' כל קלקול שבתאות היתר שנמשך כמים שאינו בקרירות כמים ממש שא"כ אין זו תאוה כלל, אלא זהו המשכת ודביקות הנפש שנתמשך אחר כל תאות שיש בזה חום דוקא אלא שחום זה אינו בוער כאש בכליון הנפש אלא אדרבה נמשך כמים ונק' מים שבאש, שזהו [כ]זיעה שיוצא כמים מחום האש כמו בכל המשכת תאוה בחום שנמשך כמים בזיעה כחום תאות המשגל והמאכל [והשחוק] והחשק בהתלהבות או במלאכה וטרחא שמחמם הדם כו' (וזהו ההפרש בין אש הגיהנם שבוער כאש ממש לכלות שמבער החום עצמו שבוער כאש ממשתרצג כמו בעוברי עבירות ([ו]כמ"ש אם יהיו חטאיכם כשניםתרצד כו' שהוא עצם האדמומית בחום שבדם כו' וכתי' כל דבר אשר באשתרצה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור