והנה מעתה יש להבין מ"ש ועשית שנים כרובים כו' משני קצות הכפורת למה צריך שיהי' ב' כרובים ושיהי' כרוב אחד מקצה מזה כו' ופניהם יהיו איש אל אחיו דוקא, הנה ידוע שהארון הוא בבחי' כלי לאור החכ' דתורה הגנוזה בלוחות העדות והכפורת אשר על הארון הוא כמו בחי' הכתר והעטרה שע"ג המוחין דחו"ב כו'. וידוע בענין ציור הע"ס דאצי' שיש בו ג' קוין דת"ישו קו האמצעי [ש]הוא התורהשז וב' הקוין חח"ן מימין ובג"ה משמאל נכללים בקו האמצעי שנק' בריח התיכוןשח המבריח מן הקצה העליון לקצה התחתון דמל' כו'. וכך הי' ענין ב' הכרובים שנעשו מן הכפורת שעל הארון שהוא בחי' כתר דתורהשט שנחלק משם לב' קצוות ימין ושמאל, א' בבחי' החסדים דאו"י ההולך ויורד מלמעלה למטה, והב' בחי' העלאה דאו"ח שעולה מלמטה למעלה, וז"ש ועשית כרוב א' מקצה מזה שיומשך ע"י מקצה העליון דכתר כו'שי דתורה בבחי' ח"ע לעורר למטה מטה דהיינו שיומשך גילוי אוא"ס שבח"ע דתורה דאצי' למטה בבי"ע ע"י כרוב זה שמקצה מזה בצד הימין (כמו קול ודיבור שהוא נמשך מלמעלה למטה שה' יושב ושונה כנגדו כמשי"ת). וענין כרוב הב' מקצה מזה מצד השמאל דהיינו מה שע"י הכרוב הזה יכול לעלות למעלה בבחי' או"ח (כמו שיש בחי' עליי' בקול תורה מלמטה למעלה, והוא כמו יסוד האש שבדבור והיינו תושבע"פ דוקא שהוא [ב]בחי' מקיף בחי' או"ח, וכרוב אחד דימין דחסד שנק' תורת חסד זהו תושב"כ בבחי' דכורא וכידוע דב' הכרובים היו בציור דו"נשיא, והיו כלולים זה מזהשיב כמ"ש ופניהם איש אל אחיו דוקא (כמשי"ת) (וזהו לכו לחמו בלחמישיג שהן תושב"כ עמ' תסא ּ ותושבע"פ שהן ב' מצות קריאה לאותיות דתושב"כ, והב' בעיון בהגיוןשיד המח' העולה בתושבע"פ דדייק בגירסא וליבון הלכתאשטו שע"י העלאה דאו"ח דעיון יומשך באו"י בתושב"כ ושניהם כלולים כא' ממש, ובתושב"כ עצמה יש ג"כ התחלקות דחו"ג דאו"י ואו"ח ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שזהו התכללות חו"ג שבכתר ד"ב דבתורהשטז דאנכי ולא כו', שבדיבור א' ממש נאמרושיז, וכך ב' הכרובים בשרשם בכפורת עצמה כלולים כא' ממש, רק שנחלקו לב' הקצוות דכפורת מימין ושמאל, וע"כ גםשיח בהיותם מפורדים צריך שיהי' פניהם איש אל אחיו דוקא, וראי' לזה ממה שהי' הקול מדבר מעל הכפורת מבין ב' הכרובים יחד דוקא כו') וזה שהי' פניהם איש אל אחיו דוקא. דהנה ידוע שבכל העלאה יש בחי' רו"ש דוקא וכמו [ו]החיות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור