לא תהי' משכלה
שא, ב
מצות דאורייתא וז' מצותתכו דרבנןתכה כידוע. וכמו"כ במצות ת"ת בדבור בפה הרי ממשיך מאוא"ס שבחה"קתכח שלפני עולם האצי' כו' וכמ"ש ואשים דברי בפיךתכט כו' לנטוע שמים כו' שהן אבי"ע בכלל. וכמ"כ [כ]שמדבק האדם במחשבתותל בהגיון ומח'תכז שבתו'תלא שהוא בח"ע עצמה, הרי יש כאן ג' לבושי' דמדו"מ דתו"מ בזה יתקן אדם בכל יום ויום לנפשו לכל פגמי מחדו"מ שלו הרעים [וחטאים כו'], ולא עוד אלא שמעלה לנפשו במדות אוי"ר טבעים ושכליי' ע"י בחי' הלבושי' דתו"מ בכל יום למעלה מעלה משרש [ומקור] מחצב הנשמ[ה] והנפש, כי [שרשה היא] בארץ החיים העליונה ששם נזרעים מבחי' אור הזרוע לצ"ע כידוע (שז"ש רז"ל אין ב"ד באתלב עד שיכלו הנשמות מן האוצר ששמו גוף כו'). וכל זריעה הוא בשביל הקצירה בריבוי גדול שיהי' תולדות נשמות באוי"ר אמיתי' כנ"ל, ואזתלג הרבוי בארץתלד רק מבחי' אור דתו"מ הזרוע ג"כ באה"ח ששרשם בבחי' [ה]מקיפים דע"ס דאצי', שעי"ז בירידת עמ' 878 ּ אור דתו"מ למטה בבחי' לבושי' דתו"מ הכלתלה יצמחו בארץ עילאה צדקה ורב חסד העליון להמשיך משם לנשמות שבגופים שיאירו באור החיים בבחי' אה"ר ונפלא[ה] [ב]דביקות וההתקשרות אמיתי[ת] להיות צרורה בצרור החיים העליון כו'תלו ממש הרבה מכמו שהי' במקור חוצבה כמו והיתה נפש אדוני צרורהתלז בצרור החיים הע[ליונים] כו'. וצרור זה הוא רק ע"י [בחי'] הלבושי' דמחדו"מ [דתו"מ] בכל יום ויום שנעשו לבוש[א] דכי[א] לנשמה ששרשה במקיפים העליונים כו'. ע"כ יש ביכולת[ם להעלות] הנשמה לקשרה בצרור החיים להאיר' באור אה"ר שהן בחי' יומין עילאין דזקנה הנ"ל באברהם שלא הי' בכח האדם כלל להגיע לזה [ב]כל מיני התפעלות אוי"ר שמצד השכל והשגתו גם ברוב יגיעה כל ימיו רק ע"י לבושים דתו"מ שהן רקתלח בחי' ימי השלימיםתלט דבחי' המקיפי' כנ"לתמ. וז"ש בזהר ואברהם זקן בא בימים באינון לבושין כו', דהיינו ענין ובחי' יומין עילאין הנ"ל שהן בחי' המקיפי' דנר"נ בהתפעלו' עצמיות התענוג והרצון שלמעלה מן הטעם ושכל הגלוי כו' שאין בזה שינוי כלל פעם כך כנ"ל, ואמנם הימים אלה דבחי' הזקנה שקנה חכ' כנ"ל באין למטה בבחי' לבושים דוקא והם בחי' לבושי' דמחדו"מ דתו"מ מצד שהמקיפי' שורים על הלבושי' כנ"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור