שסט, ד

וזהו ועשית ציץ זהב טהור כו', ומבואר למעלה שיש בזה ב' תנאים, הא' שיעשנו משה דוקא כמ"ש ועשית ציץ כו', והב' שיהי' הציץ הזה על מצח אהרן דוקא. והנה מה שתנאי הא' הוא שיהי' מעשה הציץ ע"י משה דוקא, הטעם הוא כי הנה צ"ל ב' דברים בתיקון המשכת האור דרך המסך והמחיצה, א' שיעש[ה] פרצה וסדק במחיצה זו, והב' שיאיר האור בפרצות וסדקים הללו מבחי' אור העצמות דוקא, וב"ד^שמ הללו הוא שנכללו בענין הציץ כשנעשה ע"י משה דוקא כמ"ש ועשית ציץ והעיקר הוא מה שיאיר האור בו הוא שעשה משה דוקא. והטעם הוא לפי שעיקר כח המנגד לבטל ולשבר קליפה הגסה דעמלק לא הי' אלא ע"י משה דוקא מב' טעמים שהן א', לפי ששרש נשמת משה הי' מבחי' אין ומה בעצם שזהו בחי' הביטול ה"פ ב"ע^שמא ממש שלמעלה מבחי' ביטול היש לאין כמש"א ונחנו מ"ה מ"ה בעצם^שמב (נישטקייט בעצם), שאינו מרגיש א"ע בעצם כלל כאלו אינו במציאות כלל וע"כ הי' עניו מכל האדם^שמג כו', שהענווה הוא רק העדר הרגשת עצמו בתכלית עד שהוא נבזה בעיניו ונמאס כמותר בעולם והכל טובים ממנו אפילו הפחות שבפחותים ממש וע"כ נפשו כעפר לכל כו'. וזהו מצד שרש נשמתו בעצם שהוא בבחי' אין האלקי [ב]בחי' מ"ה דחכ' כמו שהיא בבחי' הכתר פ'^שמד שנק' אין בעצם שהוא בבחי' ביטול במציאות לגמרי מכל וכל דוקא, כידוע במ"ש כי מן המים משיתיהו^שמה ממ"ע דח"ע הפנימי' שבה שורה בחי' עצמו' א"ס ממש, כידוע דאין עצמות [א]א"ס שורה כ"א בבחי' אי"ן^שמו ומ"ה בתכלית הקצה עמ' 1096 ּ דוקא כמשה וכה"ג ע"כ ידעו ה' פא"פ^שמז כו'. והוא עצמו [ה]טעם שהתורה ניתנה ע"י משה דוקא וכל התורה לא נק' רק ע"ש משה דוקא בשם תורת משה^שמח כמ"ש תורה צוה לנו משה^שמט כו', ובכמה מקומות נאמר[ו] המצות ע"ש משה כאלו הוא המצוה ממש כמו פ' ק"ש שמע ישראל ואהבת כו', וכן והא"ש כו' לאהבה עד ונתתי מטר^שנ כו', וכן אם בחוקתי תלכו^שנא כו', וכה"ג רבות בכתובים שמורה הדבר שהתורה הזאת של משה עצמו הוא ממש כאלו הוא מעצמו צוה אותה כו' כמ"ש תורה צוה לנו משה כו'. והלא באמת כל דבור ודבור שיצא מפי משה הכל הי' ממה שקיבל ושמע מפי הגבורה עצמו בכ[ל] ד[יבור] וד[יבור] בפרט שהי' מדבר ומצוה לישראל כמבואר בכמה פ' שאומר ויאמר ה' אל משה^שנב לאמר לבנ"י כו' ואפילו ההלכות דתושבע"פ קיבל משה מסיני כו' ואין דבר שמצוה מעצמו ח"ו. ועכ"ז נק' תורת משה משה^שנג דוקא ונאמר הכל על שמו כאלו הוא המצוה לעשות כו'.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org