רסח, ב

שממשיכים לבחי' פנימי' ועצמות התענוג העליון כמו שהוא עי"ז מקדשי' לשבת בקדושת עונג העליון העצמי כמ"ש וקראת לשבת ענג העצמי (שנק' עתיקא קדישא או עתיקא סתימא'^רלט כו'), ומ"ש ויקדש אותו היינו ע"י^רמ רק בחי' הארת העונג הפרטי שבא ונמשך לבחי' הח"ע שנק' עדן כנ"ל וד"ל. ובזה^רמא יתורץ הקושיא הנ"ל איך יתכן בזה שיצוה כאן זכור כו' מאחר שקדושת שבת כבר מיקדשא בקדש דחכמה בבחי' אין^רמב כו' וד"ל. אך הנה עדיין יש להבין ענין זכור ושמור בדבור א' נאמרו איך יכול להיות התכללות דו"ה עם זכרי דמ"ע עם י"ה בשמור דל"ת כו' וההפרש בין זכור לזכרי כנ"ל.

הנה יש להקדים עוד ענין אחד בשרש המנוחה דשבת כמ"ש ששת ימים תעבוד ועשית^רמג כו', פי' תעבוד עבודה זו הוא ענין תיקון בדבר מה לתקן ולעשות כלי כמו עורות עבודים^רמד כו'. והענין הוא כידוע דעיקר התיקון בימות החול הוא בבירורים דק"נ במצות מעשיות הנעשים בדברים גשמי' שנעשה תיקון כמו עיבוד העורות להיות בחי' כלי לעלות למעלה ולשכון בזה קדושה העליונה כמ"ש במ"א בענין עובד אלקים^רמה שעובד ומתקן לבחי' הכלים^רמו כו' הוא הטבע^רמז כמו שונה פרקו ק"א פעמים^רמח יותר מכפי טבעו שהוא לאכפייא לסט"א ולאהפכא חשוכא כו'. והוא ענין תפלת החול בכלל שנק' עבודה שבלב^רמט במקום קרבן^רנ שנק' עבודה ע"ג המזבח כידוע, והענין הוא דכמו העלא[ה ד]קרבן [בהמה] ע"ג המזבח הוא בהקרבת חלב ודם כו' שנעשה רק^רנא לריח ניחוח כו', כך בתפלה שנושא את נפשו הבהמי' ומקריבה לפני ה' כשזובח יצרו לבטל כל רצון זר שהי' מקושר שם רק לה' לבדו בהתפעלות האהבה דכל לבבך כו', א"כ ה"ז העלאה ובירור מכל אשר נפל בק"נ בכל אשר נמשך נפשו הבהמי' גם ביגיעתו בעסקו במו"מ בהתקשרות הרצון ביותר יעלה הכל אל ה' בעבודה שבלב בק"ש ותפלה ע"י התגברות התפעלות האהבה שבלב לה' אחד לבדו כו', ונק' העלאה זו בשם קרבן שהוא הבירור מכל אשר נפל בק"נ ע"י האדם גם מה שאכל לתיאבון יהופך בחי' העלאה למעלה כהקרבת חלב ודם בבהמה גשמי'. ולכך נק' התפלה בשם עבודה כמ"ש בזהר דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא^רנב עמ' 786 ּ כו' שהתפעלות האהבה האלקי' הרוחני' שבלב שנק' פולחנא לפי שמתקן דבר שנפל בק"נ להעלותו למעלה כו' וכל בחי' תיקון בדבר המקולקל כו' נק' עבודה כו'

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org